דיכאון וחרדה הם לא הגדרות שרירותיות אלא מצב בו נמצאים רבים. מה זה אומר להיות מתמודד נפש? ואיך מתמודדים עם הסטיגמה והתווית החברתית? אלה בודנקין, מתמודדת נפש בעצמה, ובוגרת החוג לתקשורת חזותית בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה החליטה לעשות מעשה ולחקור את הנושא באמצעות כלי האיור. את עבודתה המציגה את הקושי והפגיעות לצד היופי והייחודיות ומראה שהמחלה מהווה רק חלק מהאדם ולא מכלול תוכלו לראות בתערוכת הבוגרים שתוצג החל מסוף החודש. העבודה מציפה שאלות אלו באמצעות תהליך יצירה אישי בעקבות אבחנה של דיכאון וחרדה.

“אני תמיד יוצרת ממקום אישי ומחפשת איך להתחבר ליצירה ממקום שאני מכירה”, מסבירה בודנקין. “במשך שנים התעסקתי במוות וגם במהלך הלימודים שלי זה תמיד היה נושא מרכזי בעבודותיי איבדתי את אחי אלון כשהייתי בת 9 ומאז המוות תמיד העסיק אותי”. נקודת המפנה הגיעה לפני שנתיים: “חוויתי משבר אישי גדול במהלכו נכנסתי לבית מאזן שזו חלופה לאישפוז פסיכיאטרי. הכניסה לבית המאזן הייתה רווייה חששות ופחדים ולכן החלטתי להיכנס לשם ‘כאנתרופולוגית’. מצוידת במחברת סקיצות התחלתי לרשום את החוויה שלי בבית המאזן”. המחברת הזו הפכה להיות המקפצה ליצירה: “לקראת שנה ד’ חשבתי על מה לעשות את פרויקט הגמר שלי והמחשבה לעסוק שוב במוות הרגישה לי לא נכונה, כאילו מיציתי את הנושא, ורציתי לעסוק בנושא חדש. נזכרתי באותה מחברת סקיצות מהבית המאזן והיא בעצם הפכה להיות הרעיון ליצירה של עבודת הגמר”.

עבודה של אלה בודנקין

להבין את החוויה בצורה חדשה

“עכשיו אני בעצם נמצאת בנקודה שבה אני מנסה להבין איך לחיות עם הכותרת החדשה שניתנה לי ‘מתמודדת נפש'”, חושפת בודנקין. “זו כותרת לא פשוטה שמגיעה עם המון סטיגמות ודעות קדומות שגם אני סובלת מהן”.

התהליך היצירתי מספק לה כלי להתמודדות: “הוא עוזר לי להבין מה זה אומר להיות ‘מתמודדת נפש’ בשבילי. הוא מאפשר לי לעבד את החוויה שעברתי בשנה וחצי האחרונות ולהסתכל על הדרך שעשיתי. אני של היום היא לא אני של אז. אני עדיין בתהליך והיצירה הזאת היא אבן דרך חשובה בתהליך הזה. היא בעיקר גרמה לי להבין שלהיות מתמודדת נפש זה חלק ממני אבל לא כל מי שאני”.

מה את הכי רוצה שאנשים יבינו או ירגישו כשהם רואים את העבודה שלך?
“אני רוצה שאנשים יבינו מה זה אומר להיות מתמודד נפש, שהם יראו את היופי לצד הקושי ויבינו שלהיות מתמודד נפש זה חלק ממני אבל לא כל מי שאני”.

מה העצה שהיית נותנת לסטודנטים אחרים שחושבים על לחקור נושאים אישיים ורגישים בעבודה שלהם?
“הייתי אומרת לסטודנטים אחרים לעשות את זה. מרצה אחת פעם אמרה לי שהציבורי הוא באישי והאישי הוא בציבורי וזה הולך איתי מאז. לא לפחד לעסוק בנושאים אישיים כי לרוב זה מתרגם למשהו שאנשים אחרים יכולים להזדהות איתו. ומעבר לכך אני מאמינה שלאמנות יש כוח מרפא גם לצופים אבל לא פחות לאמנים עצמם”.

מה החלום המקצועי שלך – איפה את רוצה לעבוד או מה את רוצה ליצור?
“החלום הכי גדול שלי הוא להציג עבודות שלי בתערוכה במוזיאון ולעבוד בתור מאיירת. אני רוצה ליצור עבודות שאנשים יכולים להתחבר אליהם ושיגרמו להם להרגיש”.

עבודה של אלה בודנקין

תערוכת הבוגרים/ות תיפתח החל מיום שני ה- 28.7 ותינעל ביום שישי ה- 8.8

ערב הפתיחה: 28.7 בין השעות 19:00-22:30

שאר התערוכה עד ה- 8.8:
ראשון – חמישי | 10:00-20:00
שישי | 10:00-13:00
שבת | סגור
*יום ראשון 3.8 יהיה סגור עקב תשעה באב

לעוד כתבות בנושא:
– מה אם הייתה לנו הזדמנות אחרונה לפגוש את המתים?
– הסיפורים שנשארו מאחור: כשהאיור הופך לקול של נשות מילואימניקים
– “כולנו היינו שם”: כשהמלחמה מכירה בין שכנים והופכת לאיורים

עבודה של אלה בודנקין