כולנו היינו שם, ישבנו עם השכנים, תהינו מי הם, ומה השם שלהם, ניסינו למקמם נכון, ובעיקר הבנו שאנחנו לא גרים לבד בבניין. לאופק פריד, בוגרת של החוג לתקשורת חזותית בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה, גם המלחמה שינתה משהו. היא יצרה עבודות איור שאותן היא תציג בסוף החודש בתערוכת הבוגרים.

היא גרה בשכונת הדר בחיפה, והמפגשים בזמן אזעקה בחדר מדרגות יצרו הזדמנויות לראות את השכנים ברגע שיכול להיות מאוד אינטימי. “את אותם אנשים שאנחנו רגילים לראות לרגעים חולפים בבוקר בדרך לעבודה, חוזרים מקניות וכו’, נדרשים לבלות ביחד לפעמים גם 4-5 פעמים ביום, לפעמים באמצע הלילה, באמצע מקלחת, אולי בהתקף חרדה”, היא משתפת. “אחרי מפגשים כל כך תכופים נהייתה יותר מודעות למי האנשים שחיים סביבך”.

עבודה של אופק פריד

איך החלטת להפוך את החוויה הזו לפרויקט אמנותי? מה דחף אותך לתעד את זה?
“המפגש האינטנסיבי עם השכנים לימד אותי עליהם והעלה בי את השאלה – איך אני לא מכירה בכלל את מי שחולקים איתי קירות? הרגע שגרם לי להחליט שזה יהיה הפרויקט שלי היה אחרי שיחה שלי ושל בת הזוג שלי עם השכן מקומה 3, שסיפר שבעברו היה חי עם משפחתו ברמאללה, והיה בתפקיד בכיר באש”ף. הוא סיפר שהחליטו לעבור לחיפה כדי לספק שקט וביטחון לילדים, ושגם ככה הכל שם זה כסף ותככים. המפגש הזה הרגיש לי ייחודי.. איפה עוד יכולה להתקיים שיחה בין בכיר באש”ף וזוג לסביות ושזה ייראה ככה? מאותו רגע התחלתי לשים לב לעוד רגעים קטנים, לעוד שכנים ושכנות, ולנסות לאסוף סיפורים וסיטואציות מיוחדות”.

מהמציאות לאמנות

כל הדמויות בפרויקט של פריד מבוססות על השכנים בבניין. כל שכן או שכנה מאופיין במרכיבי זהות מאוד ברורים, סיפור חיים או אופי ייחודי. “היה לי טבעי להתבסס על מה שהקיף אותי. כמובן שלא הכל קיים במציאות והרבה מהסיטואציות הן מדומיינות, מושפעות מהמציאות אך מעורבבות עם הרבה דמיון, סימבוליות וסטיגמות”, היא אומרת.

אילו עוד דמויות מיוחדות פגשת?
“פגשתי מאלף יונים שעומד על הגג – בבניין ממול, כל יום אחר הצהריים היה יוצא מאלף היונים לגג, משחרר את היונים שלו מהכלוב ומרים דגל, והיונים היו עפות מעליו במעגלים. למרות שאני לא מכירה את האיש והוא לא גר איתי בבניין, ראיתי את הסיטואציה הזו כמאוד מרגשת, בעלת משמעות סמלית רלוונטית. יונים כמסמלות שלום, שכונה שיש בה קיום משותף, והאיש הזה שעומד למעלה וכמו מנצח על הכל”.

על הבחירה בשכונה היא אומרת: “לא היה לי קשה לבחור כי השכונה הזו מספקת כל כך הרבה תוכן. כל יום היה שונה וכל מפגש עם שכן האיר לי את החיים המשותפים באור חדש ומעניין”.

עבודה של אופק פריד

מה את רוצה שאנשים יבינו על הקהילה שנוצרת בזמנים קשים?
“אין לי מסר חד משמעי. חשוב לי להראות מצד אחד את המורכבות של החיים המשותפים בבניין, הזהויות שכביכול לא אמורות להיפגש או לחיות ביחד, ומצד שני את הפשטות והאנושיות שבדבר. בסוף במצב חירום כולם מפחדים, כולן בסכנה, שכנים יכולים לתמוך אלה באלה ואין שום משמעות לשפה בה מדברים או במה מאמינים.

הדבר הכי בסיסי שהבנתי ולמדתי מהמצב הזה הוא לנסות לצמצם את הדבר הגדול, הכבד והמורכב ולהתמקד בקטן, הפרטי והקרוב. אז אולי אנחנו יהודים וערבים, עולים מברית המועצות לשעבר, להט”בים ובכירים לשעבר בארגון לשחרור פלסטין וחולקים קירות, אבל אנחנו גם מכורים לניקיון, אוהבים חתולים, אוהבים לצייר ולעשות מנגל, ולפעמים זה יותר מעניין”.

איך העבודה הזו משקפת משהו רחב יותר על החברה הישראלית?
“אולי החברה הישראלית היא קצת כמו בניין בשכונת הדר בחיפה. מורכבת ומסועפת, לא תמיד נעימה, קצת מסריחה אבל גם מרגשת. לפעמים דברים נפגשים בה ולפעמים מתנגשים ואין מה לעשות. אפשר לבחור במה להתמקד”.

מה החלום המקצועי שלך – איפה את רוצה לעבוד או מה את רוצה ליצור?
“הגעתי ללימודי תקשורת חזותית אחרי הרבה שנים של הדרכה ועבודה חברתית. אז מבחינתי החלום הגדול הוא להצליח לשלב בין האהבה הגדולה שלי לאיור ועיצוב לבין הרצון שלי להמשיך בדרך העשייה החברתית, שלדברים שאני עושה תהיה גם איזושהי משמעות וחשיבות”.

עבודה של אופק פריד

תערוכת הבוגרים/ות תיפתח החל מיום שני ה- 28.7 ותינעל ביום שישי ה- 8.8

ערב הפתיחה: 28.7 בין השעות 19:00-22:30

שאר התערוכה עד ה- 8.8:
ראשון – חמישי | 10:00-20:00
שישי | 10:00-13:00
שבת | סגור
*יום ראשון 3.8 יהיה סגור עקב תשעה באב

לעוד כתבות בנושא:
– מהמשבר האישי ליצירה: כשהאמנות מרפאה את הנפש
– מה אם הייתה לנו הזדמנות אחרונה לפגוש את המתים?
– הסיפורים שנשארו מאחור: כשהאיור הופך לקול של נשות מילואימניקים