המלחמה איתנו כבר כמעט שנתיים, ובבתים רבים מרגישים את חוסרם של הלוחמים בכל פינה. נושא הנשים הנשארות מאחור – בנות זוג למשרתי מילואים – עלה לא מעט לכותרות, אך נויה צור, בוגרת החוג לתקשורת חזותית מבית הספר לעיצוב באוניברסיטת חיפה, החליטה לתת לו ביטוי אחר: היא לקחה את כלי האיור שרכשה בלימודים ויצרה עבודת גמר שמספרת את סיפורן של נשים אלו דרך אסופת סיפורים מאוירים כאשר נקודת המוצא לפרויקט שנמצאת בחוויה האישית שלה כבת זוג למילואימניק.

“החוויה כבת זוג של מילואימניק מלווה אותי בשנתיים האחרונות ונוכחת בחיי. במהלך המלחמה גם נכחתי במפגשי זום שנערכו לבנות זוג של מילואימניקים ובהם נפל לי האסימון כמה החוויה הזאת, שיכולה להרגיש הכי פרטית ואישית היא גם קולקטיבית וכמה החוויות בבסיס הן דומות”, היא משתפת. “משהו בהבנה הזו גרם לי לרצות לדבר את הנושא, לתת קול לנשים האלה להשמיע את החוויה שלהן, שהיא שלהן אבל באיזשהו מקום גם שלי”.

מתוך עבודתה של נויה צור

איך זה הרגיש לשתף את הסיפור הפרטי שלך ולהפוך אותו לחלק מפרויקט גדול יותר?
“בחרתי לספר סיפורים של נשים שונות ולא את הסיפור האישי שלי. אבל הרגשתי שיש לי כל כך הרבה נקודות הזדהות עם כל אחת מהנשים שזה מספר סיפור הרבה יותר רחב.
אני שמחה שבחרתי לעסוק בתוכן כזה, אני מרגישה את המשמעות בזה”.

מה היה התהליך של לשמוע את הסיפורים של אחרות? איך זה השפיע עלייך?
“בתהליך אסיפת הסיפורים פניתי לנשים דרך קבוצות ווטסאפ של נשות מילואימניקים שאני נמצאת בהן ואח”כ גם פרסמתי פניה ברשתות החברתיות. את חלקן אני מכירה ואת חלקן בכלל לא. עם כל אחת מהן ערכתי ראיון מוקלט. האמת שהראיונות היו חלק מאוד לא פשוט עבורי בעבודה. כל שיחה כזו הצריכה ממני מאמץ נפשי גדול. חלק מהשיחות היו לא קלות והציפו אצלי רגשות ומחשבות. היה מעניין להיחשף לחוויות שונות, חלק אימהות, חלק לא, מגוון גילאים ומצבים שונים בחיים, היו נשים אופטימיות מאוד והיו גם פסימיות ושבורות. אז זה היה מעניין ומטלטל בו זמנית”.

איך הפרויקט הזה הראה לך את החוסן של נשים ישראליות?
“אני חושבת שאפשר לראות בפרויקט את חוסנן של הנשים. הוא בא לידי ביטוי בכל מיני דרכי התמודדות – באופטימיות, המון אמונה ובהומור. לעיתים ההתמודדות היא בהדחקה ובצורך להחזיק את הבית, אבל גם יש ביטוי לחוזקה ולחוסן בעיניי. כן אפשר לראות שהחוסן שברירי, השחיקה גדולה מאוד ולא כולן מרגישות שהן מצליחות או יצליחו לשאת את המצב עוד הרבה”.

מתוך עבודתה של נויה צור

איך העבודה הזו שינתה את הדרך שבה את חושבת על תפקיד האמנות בזמנים של משבר?
“אני חושבת שהספר נתן לי מקום להתעסק במציאות היומיומית בלי להתחמק ולברוח למקומות אסקפיסטים ואני רואה בזה כוח גדול – להשתמש בפרויקט להתעסקות בנושא אקטואלי”.

ומה החלום לעתיד?
“החלום המקצועי שלי הוא למצוא מקום שאמצא בו משמעות ואוכל להתפתח ואם הוא ישלב איור בכלל טוב”.

תערוכת הבוגרים/ות תיפתח החל מיום שני ה- 28.7 ותינעל ביום שישי ה- 8.8

ערב הפתיחה: 28.7 בין השעות 19:00-22:30

שאר התערוכה עד ה- 8.8:
ראשון – חמישי | 10:00-20:00
שישי | 10:00-13:00
שבת | סגור
*יום ראשון 3.8 יהיה סגור עקב תשעה באב

לעוד כתבות בנושא:
– מה אם הייתה לנו הזדמנות אחרונה לפגוש את המתים?
– מהמשבר האישי ליצירה: כשהאמנות מרפאה את הנפש
– “כולנו היינו שם”: כשהמלחמה מכירה בין שכנים והופכת לאיורים

מתוך עבודתה של נויה צור