מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה, בשיתוף אוניברסיטת רייכמן, ופורסם בכתב העת PLOS ONE מצא כי ניתן לזהות סגנונות כתיבה שונים בתנ”ך על בסיס ניתוח תדירויות של מילים וצירופים לשוניים. באמצעות שיטה חדשנית המשלבת בינה מלאכותית עם כלים סטטיסטיים, הצליחו החוקרים להבחין בין שלוש קבוצות כתיבה מקראיות מוכרות: הטקסטים הקדומים בספר דברים, ההיסטוריה המשנה תורתית (בספרי יהושע, שופטים, שמואל ומלכים), והכתיבה הכוהנית שמופיעה בעיקר בספר ויקרא ובפרקים נוספים בתורה. השיטה מאפשרת לשייך גם פרקים אחרים בתנ”ך לאחת מקבוצות הכתיבה – גם כאשר זהות המחבר אינה ידועה.

“מצאנו שלכל קבוצת סופרים יש סגנון שונה של שימוש במילים – באופן מפתיעה אפילו במילים פשוטות ונפוצות כמו ‘לא’, ‘אשר’ או ‘מלך’. השיטה שפיתחנו יודעת לזהות את ההבדלים האלה בצורה מדויקת. זהו כלי חדש שמעניק ביסוס מדעי למה שבעבר הוצע רק על סמך פרשנות, ויכול לשנות את הדרך שבה אנחנו מבינים את התהוותו של התנ”ך”, אמר פרופ’ ישראל פינקלשטיין, ראש בית הספר לארכיאולוגיה ותרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה, מעורכי המחקר.

השאלה מי כתב את ספרי התנ”ך ובאילו נסיבות היסטוריות הם נכתבו ונערכו, מעסיקה את המחקר המקראי כבר למעלה ממאתיים שנים. מקובל להניח שהתנ”ך נכתב על פני תקופה ארוכה, בידי סופרים שפעלו בזמנים שונים ובמקומות שונים, לעיתים תוך שילוב גרסאות שונות של אותו סיפור למרות ההבחנות הברורות שנעשו ע”י חוקרי המקרא, עד כה לא הייתה שיטה חישובית ואובייקטיבית שיכולה לבחון את ההבדלים הללו באופן שיטתי ומבוסס נתונים.

במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים ד”ר שירה פייגנבאום-גולובין מאוניברסיטת דיוק בארה”ב, ד”ר אלון קיפניס, מבית ספר ארזי למדעי המחשב, אוניברסיטת רייכמן, אקסל בוהלר הפקולטה הפרוטסטנטית לתיאולוגיה של פריז, אלי פיאסצקי מאוניברסיטת תל אביב, תומס רומר מקולג’ דה פראנס ופרופ’ ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת חיפה, לבדוק האם ניתן להבחין בין סגנונות כתיבה שונים בתנ”ך באמצעות שיטה חישובית אובייקטיבית, שאינה מסתמכת על הנחות מוקדמות או על בחירה ידנית של מילים. לצורך כך פיתחו החוקרים בשלב הראשון של המחקר, מודל המבוסס על ניתוח תדירות הופעת מילים וביטויים בטקסט המקראי – גם של שורשי מילים בודדות, וגם של צירופי של שורשי מילים (למשל זוגות או שלישיות של מילים שמופיעות זו לצד זו בטקסט).

לצורך בדיקת המודל נבחרו 50 פרקים מתוך תשעת הספרים הראשונים בתנ”ך, שכל אחד מהם שויך מראש ע”י חוקרי המקרא לאחת מקבוצות הכתיבה שנחקרו, לצורכי בדיקת הדיוק של באלגוריתם. “המודל השווה בין הפרקים על בסיס הבדלים בשימוש במילים, והציע דרך כמותית לשייך כל פרק לסגנון כתיבה מסוים של שלושת הקבוצות שנבחנו” אמרה ד”ר שירה פייגנבאום-גולובין. בשלב השני, יישמו החוקרים את המודל שפיתחו על פרקים נוספים בתנ”ך, ששיוכם לקבוצת כתיבה מסוימת אינו מוסכם במחקר הקיים. “מטרת שלב זה הייתה לבחון האם ניתן להשתמש בשיטה לצורך גילוי חדש – כלומר, לזהות את סגנון הכתיבה של פרקים שאין עליהם קונצנזוס מחקרי”, הסביר פרופ’ תומס רומר . בין הטקסטים שנבדקו נכללו, בין היתר, סיפור נדודי ארון הברית (בשמואל א’ ובשמואל ב’), אסתר, קטעים מספר משלי, פרקים בסיפורי האבות (אברהם ויעקב) שבספר בראשית וחלקים מספר דברי הימים. כל פרק הושווה סטטיסטית לשלוש קבוצות הכתיבה שנחקרו, והמודל קבע האם בכלל יש אפשרות לשיוך הטקסט ומה מידת הקרבה הסגנונית שלו לכל אחת מהן.

מתוצאות המחקר עולה כי ניתן לזהות את סגנון הכתיבה של פרקים מקראיים על סמך הבחירה באוצר מילים וצירופים לשוניים, גם כאשר מדובר בטקסטים קצרים יחסית. “אחד היתרונות המרכזיים של השיטה הוא יכולתה להסביר את תוצאות הניתוח, כלומר, להצביע על המילים או הצירופים שבזכותם שויך פרק מסוים לקבוצת כתיבה מסוימת”, אמר ד”ר אלון קיפניס.
החוקרים מדגישים כי המטרה המרכזית של השיטה היא לשחזר את סגנונות הכתיבה והקשרים התרבותיים של קבוצות סופרים שפעלו בזמנים ובאזורים שונים. “התנ”ך נוצר לאורך מאות שנים, בסביבות שונות – חלקן בירושלים, אחרות בגלות בבל – והיכולת לזהות את מאפייני השפה של כל אחת מקבוצות הכתיבה מאפשרת להבין טוב יותר את תהליך התהוותו של הטקסט המקראי. השיטה שפותחה במחקר צפויה לשמש כלי חדש בידי חוקרי מקרא, בלשנים והיסטוריונים של הטקסט, ותוכל בעתיד לסייע גם בניתוח של טקסטים קדומים אחרים, מחוץ למסגרת המקראית”, סיכמו החוקרים.

– קראו עוד על המחקר בכתבה באתר הארץ