בעידן של חדשנות דיגיטלית, כשאנחנו עסוקים בפיתוח אפליקציות למען העתיד, שואל חוקר מאוניברסיטת חיפה: מה אם התשובות נמצאות בעבר? פרופ’ גיא בר-עוז מבית הספר לארכיאולוגיה ותרבויות ימיות מאמין שחקר העבר הוא מפתח להכרה והתמודדות טובה יותר עם אתגרי העתיד. במשך השנים האחרונות, בר-עוז חוקר אילו זנים ובאילו שיטות הצליחו תושבי ארץ ישראל בתקופות הקדומות לגדל עצי זית, תמר וגפנים במדבר – מחקר שיכול לעזור לנו בהתמודדות עם משבר האקלים.

מחקרו של בר-עוז מתמקד בעצי פרי עתיקים ששרדו בנופי התרבות של הארץ מאות ואלפי שנים. אלו כוללים גם זני גפנים שגודלו בנגב לפני כ-1500 שנים. זנים אלו שמרו על זהות גנטית לאורך הדורות ושרדו עד להווה. צאצאים של אותם זנים היסטוריים התגלו באזורים שונים ברחבי המזרח התיכון ובנגב המערבי, ובימים אלו החוקרים מגדלים אותם כעת בפעם הראשונה במספר כרמים חינוכיים-מחקריים שהוקמו באזורים שונים בארץ.

בתמונה: גפני מורשת בחולות מערב הנגב

“אנחנו מפתחים תחום מחקר שלא נחקר אף פעם קודם”, אומר בר-עוז. “אנחנו חוקרים עצי פרי עתיקים ומנסים בשיטות ארכאולוגיות וגנטיות לתארך אותם ולקבוע לאלו זנים הם שייכים. הרבה מהזנים הגדלים בארץ הם מקומיים שטופחו כאן במשך מאות ואולי אלפים של שנים. עצי הבוסתן הארצישראלי סיפקו מערכת חיסון חזקה להתמודדות עם האתגרים של שינויי האקלים. עצים אלו סיפקו באופן קבוע ולאורך הדורות תוצרת חקלאית והיוו אבן בנין מרכזית בביטחון התזונתי של תושבי הארץ”.

איך הגעת למחקר שעל הנייר נשמע כל כך שונה מהתחום שלך?
“מה שהוביל אותי זה משבר האקלים והמחשבות שלי כארכיאולוג, כחוקר שנמצא על התפר בין עולם המדעים למדעי הרוח. רציתי לחשוב איך אני יכול לתרום להרס בתי הגידול ואבדן מגוון המינים. עד לפני כ-100 שנים יכולנו ליהנות ממאות זנים של עצי פרי שהיוו את הבסיס של הדיאטה הים תיכונית. היום, לצערנו, מרביתם נכחדו ורק מעטים שרדו. החיפוש והרצון להשיב את המגוון האבוד הוא שמניע את הפרויקט הנוכחי”.

איך גפני המורשת שגיליתם רלוונטיות למשבר האקלים?
“מדובר בזנים שטופחו במשך דורות רבים ושמרו על הזהות הגנטית שלהם במשך דורות ממושכים בצורה מובהקת. הגפן מעניינת במיוחד מכיוון שהיא צמח ים-תיכוני, וגידולה בנגב הוא מעבר לתחום התפוצה הטבעי שלה. בנגב טיפחו זנים שיהיו מותאמים למספר שנים של שנות בצורת, כדי שימשיכו לגדול בתנאי יובש”.

המחקר על זני המורשת של הגפנים נמצא עדיין בראשיתו. תצפיות ראשוניות מראות שלגפנים העתיקות מגוון תכונות המקנות להם עמידות ליובש ומחלות. בחודשים הקרובים ינטעו כרמים נוספים של זני גפני מורשת. נטיעות מתוכננות במו”פ רמת נגב באשלים בנגב ובכרם האוניברסיטה, ובודקים את התפתחותן במקביל לבדיקות גנטיות.

בתמונה: דקליית תמרי בר בעין זיק

המחקר זוכה לתמיכה נדיבה מהאיחוד האירופי במסגרת פרויקט ‘הורייזון’, שצפוי להימשך חמש שנים. “מחקר זה לא היה יכול להתבצע בלי תמיכה של האיחוד האירופי”, מדגיש בר-עוז. “התגליות על זני המורשת של הארץ הן מצע אקדמי עשיר לשיתופי פעולה עם מספר רב של קבוצות מחקר באירופה, איתם אנו פועלים כדי לבנות מערכות ניסוי וליצור השוואות”. הרלוונטיות לאירופה ברורה – גם שם מחפשים זנים עמידים למשבר האקלים, וחכמת הדורות של חקלאות הבעל המסורתית בנגב יכולה לספק פתרונות מוכחים.

חשיבותה של הגפן בתרבות העברית ניכר בשפה המקראית ובמסורת החקלאית. “השפה העברית מאוד עשירה באוצר המילים החקלאי”, מציין בר-עוז. “כשמדברים על גפן, יש בשפה המקראית תיאור של זנים ושלבי הגדילה של הגפן בעונות השונות וקצב הצמיחה שלה. מדברים על פריחת הסמדר ועל התארכות השריגים, ואנחנו מכירים את בתי הבד ההיסטוריים והארכיאולוגיים – זה עמוק מאוד בתוך התרבות שלנו”.

איך מנהלים מחקר כל כך נרחב?
“המחקר מתנהל כמו ‘עץ עם ענפים'”, מסביר בר-עוז. הצוות כולל את ענף סקר המתעד עצי מורשת בכל הארץ, עד היום תועדו אלפי עצים ; ענף הגנטיקה מתפצל אף הוא וכולל מומחים מתחומים שונים, כאלו שעובדים על חומרים ארכאולוגים בשיטות של דנא עתיק, אחרים שעובדים על חומרים מודרניים. ענפים חשובים של הפרויקט כוללים את הצוותים של ההיסטוריונים והארכיאולוגים החוקרים את ההיסטוריה התרבותית של החקלאות העתיקה. במקביל מתפתח ענף חינוכי ששם לו למטרה להכניס את לימוד עצי המורשת לתוכנית הלימודים הארצית”.

בתמונה: זית דינוזאורי בהר בוקר בהר הנגב – שריד חי של חקלאות עבר

לאן צפוי להתפתח המחקר?
“במסגרת הפרויקט נפתחנו לעולמות תוכן רב תחומיים שלא היינו מודעים אליהם עד היום. בדומה לגפן במסגרת הפרויקט מצטברת כמות ידע גדולה גם על ההיסטוריה התרבותית של הזית, התמר, הרימון, התאנה”.

המחקר, שנמצא בשנתו השנייה מתוך חמש, עשוי לפתוח דרכים חדשות להתמודדות עם משבר האקלים באמצעות ידע עתיק. במקום להמציא פתרונות חדשים מאפס, החוקרים חוזרים אל הזנים שהוכיחו את עמידותם במשך מאות שנים – ומגלים כי בין פירות העבר ניתן למצוא את זרעי העתיד.

גיא בר-עוז הוא חוקר בבית הספר לארכיאולוגיה ותרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה, ראש החוג למורשת התרבות החומרית, וחבר באקדמיה הלאומית הישראלי למדעים.

פרויקט המחקר ללימוד והשבה של עצי הפרי העתיקים של ארץ ישראל מתקיים בתמיכת האיחוד האירופי.