מכירים את התחושה שהפלאפון שלכם מתריע על מחסור במקום אחסון? שמרוב סרטוני וידאו מיום הולדת הילד או תמונות מהטיול בפריז הוא כבר לא מסוגל לתפקד? בעידן שבו אנחנו מתעדים באופן יומיומי את חיינו, ואחר כך שוכחים מהתיעוד הזה, מפתיע לגלות מקום שעוסק בשיטתיות בתיעוד מסורות עממיות של כלל העדות בישראל.

בלב ספריית יונס וסוראיה נזריאן באוניברסיטת חיפה שוכן ארכיון הסיפור העממי בישראל (אסע”י), הקרוי ע”ש מקימו דב נוי, החוגג בימים אלו 70 שנה להיווסדו – אוצר תרבותי המכיל סיפורים בני מאות ואלפי שנים.

הארכיון הוקם בימיה הראשונים של המדינה. “צידו האחד אמנם לאומי, בבחינת הכרזה שהעם היהודי ששב לציון הוא כאחד העמים, קרי, יש לו פולקלור. צדה השני של הקמת המפעל המונומנטלי הייתה תיעוד ושימור סיפורי עם שהיו בסכנת הכחדה”, משתפת פרופ’ דינה שטיין, הראש האקדמי של אסע”י.

הארכיון משמר מסורות עממיות של כלל העדות בישראל. רובן אמנם יהודיות אך בעשורים האחרונים נוספה לו גם כמות הולכת וגדלה של סיפורים דרוזיים, מוסלמיים ונוצריים. “חזונו של מייסד הארכיון, דב נוי, היה התקווה שהסיפורים העממיים יהוו מרחב לדיאלוג בין העמים”, מציינת שטיין. “הקריטריונים שהנחו את נוי בשמירת גבולות הקורפוס היו ברורים: סיפור עממי הוא סיפור שסופר בעל פה, והועבר מדור לדור. בפועל, הקריטריונים הוגמשו. האוסף הוכר ב-2017 על ידי אונסק”ו כאתר מורשת עולמית, והוא עומד כיום על קרוב ל-25,000 סיפורים, כאמור רובם המכריע מפי יהודים והוא אפוא הארכיון הגדול בעולם של סיפורי עם יהודיים”.

תהליך איסוף המסורות מקבוצות יהודיות מגוונות התרחש בצל אירועים היסטוריים דרמטיים – חורבן יהדות אירופה בשואה ועליות ההמוניות מארצות האסלאם. “איסוף המסורות של הקבוצות השונות היה מעשה יוצא דופן של הכרה בחשיבות התרבות בגולה, בניגוד לאידאולוגיית כור ההיתוך של הממסד, שביקשה למחוק סמנים גלותיים מהחיים במולדת המתחדשת”, אומרת שטיין. “לא זו בלבד שהסיפורים היו בבחינת פתחון פה לתרבויות מושתקות אלא שהמסורות שתועדו הציגו, בצד המאפיינים החוזרים בסיפורים המצביעים על “מהות” יהודית משותפת, גם הבדלים בין העדות השונות, פרי ההשפעה המקומית – הלא יהודית – על הקהילה היהודית בגולה”.

איך התפתח הארכיון במהלך 70 שנות קיומו?
“הארכיון החל את דרכו במוזיאון לאתנולוגיה ששכן ברח’ ארלוזורוב, בהובלת המייסד, נוי. משם עבר לרח’ טבריה, וב-1983 העבירה פרופ’ עליזה שנהר, שהחליפה את דב נוי כראש אקדמי של אסע”י, את אלפי הדפים והקלסרים לאוניברסיטת חיפה, למרחב קטן ועצמאי שעדנה היכל, הרכזת המדעית המיתולוגית של אסע”י, ניצחה עליו ביד רמה.

הסיפורים נקלטו ומוינו על פי קריטריונים מפורטים. בראשית העשור השני הייתה זאת פרופ’ חיה בר יצחק שיזמה את הדיגיטציה של האוסף. בימים אלה ממש, הודות לצוות המחשוב של הספרייה, האוסף מונגש לקהל דרך אתר הספרייה. במהלך הזמן קמו יוזמות שונות שמצאו את מקומן בעשרות הספרים שהארכיון הוציא לאור. שתיים מהן ראויות לאזכור מיוחד: בשלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת, נציגי הארכיון יצאו למסעות איסוף סיפורים בבית שאן ובשלומי. שם, במעורבות אקטיבית של התושבים המקומיים, תיעדו החוקרים, ובראשם עליזה שנהר וחיה בר יצחק, במה שהם תיארו כגרסה ארץ ישראלית של המשלחת של אנ-סקי לקהילות היהודיות במזרח אירופה, שפעלה ערב מלחמת העולם הראשונה”.

מהם האתגרים בשימור סיפורי עם בעידן הדיגיטלי?
“העידן הדיגיטלי פותח אופקים חדשים, לשימור ותיעוד, ובצד זה מציב גם אתגרים לא פשוטים. הנגשת הסיפורים לפי מספר רב של קריטריונים מבטיחה איתור של הסיפורים המבוקשים. אך יש גם מאות תיקי מספרים ורושמים שהם הטרוגניים מטיבם ואינם מתאימים לניתוח בקריטריונים אחידים. סוגיה נוספת שעולה נוגעת בהכללתם של ז’אנרים אינטרנטיים כגון ה-מ”מים בארכיון, עד כמה, וכיצד”.

לסיום, תוכלי לספר על סיפורים ייחודיים או אוספים מיוחדים השמורים בארכיון?
“אני מרגישה צורך להגן על כל הסיפורים, הם כולם ייחודיים ומיוחדים – בין אם זה סינדרלה המרוקאית, מלכת שבא שפורצת אלינו בשלל מסורות ססגוניות, ג’וחא או הבעל שם טוב.. החוויה שלי היא שלפנינו אבנים יקרות, אם רק נדע – כפי שאכן ידעו חוקרים שונים – לטוות סביבם מערכת פרשנית מאירת עיניים”.

ביום רביעי, 21.5.25, בשעה 17:30 יתקיים אירוע לציון 70 שנה לארכיון הסיפור העממי ברחבת הכניסה לספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה. בתוכנית: הרצאה בהנחיית פרופ’ צפי זוהר-אילן על מורשת הסיפור העממי, בהשתתפות חוקרים מובילים מהאוניברסיטאות בישראל: עליזה שנהר, עמוס נוי, גלית חזן-רוקם, עלי יסיף, דינה שטיין ועוד. לכל הפרטים