כיצד מוזיאון הכט ממשיך לרגש מבקרים בעידן הדיגיטלי?

רבים חזו את קץ המדיה המסורתית: “וידאו הרג את כוכב הרדיו”, הילדים יזנחו ספרים, והמוזיאונים ייעלמו בעידן האינטרנט. אך המציאות הוכיחה אחרת – הרדיו ממשיך לשגשג לצד הטלוויזיה, ספרות ילדים פופולרית מתמיד, והמוזיאונים עדיין שוקקים מבקרים. המדיה החדשה לא החליפה את הישנה, אלא יצרה מערכת אקולוגית תרבותית עשירה ומגוונת יותר.
לרגל יום המוזאונים הבינלאומי המצוין ב-15 במאי, שוחחנו עם חילווה עואד, אחראית מרכז למידה ופעילות חינוכית במוזיאון הכט שבאוניברסיטת חיפה, על אתגרי הנגשת התרבות, התמודדות בימי מלחמה, והרגעים המרגשים בעבודתה החינוכית.
“בעידן הדיגיטלי הנוכחי הצעירים רואים את העולם דרך מסך שטוח, ביקור במוזיאון והתוודעות לממצאים אותנטיים בני אלפי שנים, תוך הנגשה נכונה, עשוי ליצור חוויה ייחודית ואף בלתי נשכחת”, משתפת עואד על אחד מהאתגרים הכי גדולים שיש בעבודתה. “בכל פעם שאני מכניסה קבוצת מודרכים מכל גיל לאגף הספינה העתיקה ממעגן מיכאל, אני מתמוגגת מחדש לראות את ההשתאות על פניהם של המבקרים בכל פעם מחדש! מוצג ארכיאולוגי שאי אפשר להישאר אדיש בפניו במיוחד כשאת פוגשת את הספינה המקורית במוזיאון וכמובן לא דרך מסך”.
במוזיאון קיימים פאנלים וכתוביות אשר מנגישים את המידע לקהל מבוגר. “במוזיאון קיימת מחלקת חינוך שתפקידה הוא הנגשת המוזיאון לקהלים השונים ולכל קשת האוכלוסייה, אנו מציעים סיורים מודרכים מותאמים אוכלוסייה: קהל יעד, גיל ושפה. לקהל הצעיר אנו משלבים פעילויות מגוונות כמו משחק דיגיטלי, חידות וסדנאות יצירה, לשם הנגשת התוכן וליצירת חוויה”, היא אומרת, “בנוסף קיימת הנגשה לאנשים עם צרכים מיוחדים, דוגמה: פיתוח ובניית ערכות נושאיות להנגשה לעיוורים, פרי שיתוף פעולה בין המוזיאון לקורס ‘טכנולוגיות מתקדמות בהתפתחות ושיקום’ – קורס משותף לחוג למערכות מידע והחוג לריפוי בעיסוק“.
מה קהל היעד שלך העיקרי?
“מטרתי החינוכית העיקרית בקרב הקהל הצעיר, הינה ליצור את החוויה שמוזיאון זה כיף, זה מעניין! פחות חשוב לי העברת המידע- מידע קיים היום בהישג יד בטאץ’ אחד, את הידע הם ירכשו על הדרך תוך כדי החוויה. לצד זה, אנו לא בורחים מהעולם הדיגיטלי, בפעילות החינוכית אנו משתמשים בטכנולוגיות דיגיטליות, לדוגמה: משחק דיגיטלי אותו פיתחו שתי סטודנטיות מהחוג למערכות מידע של האוניברסיטה. המשחק מעשיר את חוויית המבקר, בעיקר הצעירים”.
אתגרי התקופה
אין ספק שאנחנו נמצאים בתקופה מאתגרת (בלשון המעטה) עם קורונה, מלחמה ונספחיה, גם המוזיאונים מתמודדים עם קשיים רבים, על כך אומרת עואד: “מחלקת החינוך של המוזיאון אינה נחה לרגע. מאז תקופת הקורונה אנו פוגשים אתגרים שונים ומגוונים, יש לציין שתקופת הקורונה אימנה את שריר הגמישות המחשבתית והיצירתיות אצל כולנו, כך שאנו תמיד מוצאים פתרונות יצירתיים, לדוגמה: בעת סגירת המוזיאון, אנשי מחלקת החינוך יצאו להפעיל בבתי-ספר, מרכזים קהילתיים, בתי-אבות ודיור מוגן”.
מה הדבר שהכי מרגש אותך בעבודה החינוכית במוזיאון?
“בניית ופיתוח תוכניות ויוזמות חדשות תמיד מרגש אותי, במיוחד כשאני מצליחה לשלב שיתופי פעולה פנים אוניברסיטאיים, שזה בעצם ייחודו של מוזיאון הכט הנמצא בקמפוס אוניברסיטאי. אבל הדבר שהכי מרגש אותי הן ההדרכות עצמן, המפגש עם האנשים, בכל קשת הגילאים, כל קבוצה מביאה איתה משהו אחר, אני במוזיאון קרוב ל-15 שנה ובכל פעם נהנית ונרגשת מההדרכות. הקבוצות הכי מרגשות הן קבוצות של אנשים עם צרכים מיוחדים, להנגיש את המוזיאון עבורן זה אתגר, אך האתגר וההשקעה כל כך משתלמים ברגע שאני רואה את השמחה בעיניהם, את רמת ההתעניינות ושיתוף הפעולה. זה נותן סיפוק אדיר”.
חגיגה למוזיאונים
השנה יום המוזיאונים הבינלאומי יתמקד בנושא “עתיד המוזיאונים בעידן של קהילות משתנות”. מוזיאון הכט יזם מיני האקתון קהילתי שחשיבותו העיקרית הינה התהליך ולא התוצר הסופי. “מיני האקתון יוצר את ההזדמנות להפגיש בין אנשים שונים: מבחינת גיל ותחומי עניין, סביב שולחן עגול עם מטרה משותפת ויצירת שיח ביניהם שזו היא המטרה העיקרית; הקשבה לקהילה.
“בעיניי מוזיאון אינו שווה כלום מבלי מבקריו, וזו הייתה אחת ממשאלותיו של הכט, מייסד המוזיאון, שרצה שהמוזיאון יהיה שוקק חיים, מלא במבקרים בעיקר ילדים. כך שזו הזדמנות עבורנו-אנשי המוזיאון, לראות את המוזיאון בעיני הקהל, להעניק להם הזדמנות להתבוננות ביקורתית ולהקשיב לצרכים שלהם; טיפוח חשיבה ביקורתית, גם תצוגות במוזיאון ניתן לראות באופן שונה ואחר וזה משתנה מאדם לאדם; המוזיאון כמקום ששייך לכולם ובשביל הקהילה”.
לסיום, אירוע שבירת הכד במוזיאון יכול לשמש כמקרה בוחן מעניין להבנת הפן החינוכי של עבודת המוזיאון. כיצד השתמשתם באירוע זה (או באירועים דומים) כהזדמנות חינוכית?
“מאז שבירתו של הקנקן, אנו מתחילים כמעט כל הדרכה בסיפורו של הקנקן, באמצעות הסיפור אנו מדגישים את חשיבות השמירה על כללי ההתנהגות במוזיאון, בקרב המבקרים הצעירים, ובקרב המבקרים הבוגרים והמבוגרים עמדנו על המסר החינוכי של לקיחת אחריות ויצירת חוויה מתקנת, בדומה לרפאות הקנקן שנשבר, לעומת הטלת אשמה ועונש, שבימינו זה כל כך רלוונטי. יצרנו פעילות חינוכית חדשה ‘מסעו של קנקן’ לתלמידי היסודי, במהלכה התלמידים מתוודעים לחשיבותם של ממצאים ארכיאולוגים, איזה מסע הם עוברים מאז ייצורם, השימוש בהם ועד לרגע שהם מוצגים במוזיאון, ומה אפשר ללמוד באמצעותם על האנשים שחיו כאן בעבר, כל תלמיד מקבל כלי חרס שבור ועושה לו רפאות – איחוי והדבקת השברים”.