850 חיילים נהרגו מתחילת המלחמה ב-7 באוקטובר נכון ל-28.4, מספר בלתי ייאמן! אחד מהם הוא אלוף משנה רועי יוסף לוי, בן 44 במותו, שלמד לתואר שני בחוג למדעי המדינה – מב”ל באוניברסיטת חיפה. הוא נהרג בקרב עם מחבלים בקיבוץ רעים שבעוטף עזה – אליו הוקפצה היחידה בפיקודו ביום הראשון של המלחמה ב-7 באוקטובר 2023, הותיר אחריו אישה, יעל, חמישה ילדים, צוריה, זוהר, אביגיל, יואב ויונתן, הורים ושלושה אחים.

לוי חזר לשירות צבאי לאחר שנפצע באורח אנוש בקרב בסג’עייה במבצע “צוק איתן”. בתום שנת שיקום מפרכת, חזר לפקד על היחידה המובחרת אגוז ונבחר על ידי הרמטכ”ל דאז, גדי איזנקוט, להדליק משואה ביום העצמאות ה-70 למדינת ישראל. בהמשך שימש גם כמח”ט עוצבת ברעם, ובמהלך תפקידו נוטרלו מנהרות חיזבאללה בגבול הצפון. את תפקידו כמפקד היחידה הרב-מימדית החל רק כחודשיים וחצי לפני מותו.

סיפור היכרות של שליחות ואהבה

יעל, אלמנתו של רועי, משתפת בזיכרונות המשותפים שלהם. דרכיהם הצטלבו בצבא, בתקופה משמעותית בחייו – אחרי פציעתו הקשה במבצע “צוק איתן”. “רועי ואני הכרנו בצבא, הוא היה אחרי הפציעה שלו של צוק איתן, ואני הייתי יועצת בבה”ד 1. הוא בדיוק היה לקראת כניסה לתפקיד ואני בעצם ליוויתי אותו בכניסה לתפקיד. אחר כך הייתי יועצת שלו גם בבה”ד 1, ובהמשך גם באגוז.” יעל מתארת את הרושם הראשוני שהותיר עליה רועי: “מה שמשך אותי אליו בהתחלה, צריך להגיד זה היה מפגש מקצועי, זה היה הכריזמה שלו, בן אדם מרשים ויסודי, והורגש מהרגע הראשון שהוא קסם”.

הנוכחות שאיננה

חסרונו של רועי מורגש בחיי היומיום של יעל. כשנשאלה על האופן בו היא חשה את נוכחותו, משיבה יעל בכנות: “איך אני מרגישה את הנוכחות שלו? אני לא מספיק מרגישה את הנוכחות שלו. אבל בעיקר בהתלבטויות שלי, בדיאלוג הפנימי שאני מנהלת בכל מיני החלטות ובכל מיני התמודדויות יומיומיות, שאני חושבת מה רועי היה אומר?”.

מורשת של שליחות ואמונה

רועי הותיר אחריו מורשת עמוקה וערכית שממשיכה ללוות את יעל והילדים. “המורשת של רועי, אני חושבת שהוא השאיר מורשת ענפה בכל מיני מובנים, ואני חושבת שהדבר המרכזי הוא השליחות והעשייה למען האחר ולמען המדינה, ולשים את עצמך ואת הצרכים שלך כפרט בצד, ולעשות בשביל משהו גדול יותר ממך”.

ההתמודדות היומיומית של יעל מלווה בערכים שספגה מרועי: “למדתי מרועי הרבה מאוד דברים, בין השאר פרופורציות. וככה לחשוב חיובי ולהיות אופטימית ולהאמין, להאמין בטוב ולהאמין שיהיה בסדר ובעוצמות שלנו. ובעיקר בתפיסה החינוכית שלו זה דבר שמלווה אותי ביומיום בהתמודדות עם הילדים. זה בעיקר”.

צמא לידע ולמידה

תכונה בולטת נוספת של רועי הייתה הסקרנות האינטלקטואלית והרצון המתמיד להתפתח. יעל מספרת כי רועי ראה בלימודים האקדמיים הזדמנות להרחבת אופקים: “רועי היה אדם מאוד מאוד סקרן ולמדן. הוא מאוד אהב, ואם רק היה לו יותר זמן, הוא היה קורא יותר. הוא תכנן ללמוד עוד, לגמרי. אני חושבת שהלימודים האקדמיים גם סיפקו איזה שהוא צורך פנימי בהתפתחות והרחבת הידע, וגם פתחו לו עולמות לכל מיני מרחבים שהיו פחות נוכחים בחיים הצבאיים שלו”.

מרגש במיוחד עבור יעל היה לראות את ההתלהבות של רועי במהלך כתיבת עבודת מחקר: “הרגע שזכור לי, אני חושבת שזו העבודה הסמינריונית שהוא כתב במסגרת התואר השני הנוסף שהוא עשה באוניברסיטת חיפה. ההזדמנות לעשות חקר מעמיק והחומרים שהוא קרא פתחו לו עולם, וזה היה משמעותי עבורו”.

הצד שלא כולם הכירו

לסיום, יעל חושפת פן באישיותו של רועי שלא כולם זכו להכיר: “אני חושבת שלא הרבה אנשים, אולי רק אנשים שקרובים לו מאוד, ידעו שהוא היה בן אדם מאוד רגיש ואנושי ועמוק וחם, עם כל הקשיחות שלו והאומץ והתעוזה וקור הרוח שלו”.