איך משמרים זיכרון של משהו שקרה לפני 80 שנה? איך מתעדים סיפור אישי? האם הדרך היחידה היא דרך עדשת המצלמה או העט, האם יש עוד דרך? פרויקט חדש בשם “Living Room of Memories” של התוכנית הבינלאומית ע”ש ויס-לבנת לתואר שני בלימודי שואה במסגרת מרכז ויס לבנת לחקר השואה והוראתה באוניברסיטת חיפה מצא דרך אחרת ומקורית כדי לשמר על הפרויקט.

מתחברים דרך חפצים

“הפרויקט נולד בעקבות צורך לחבר בין בוגרים שלנו שהם דור שני, לבין דור חדש של סטודנטים,” מספרת ענת ויינר, מנהלת מרכז ויס לבנת לחקר השואה והוראתה באוניברסיטת חיפה. “רצינו להבין את המשמעות והתפקיד של דור שני בהנצחת זיכרון השואה היום, ואת המשמעות החינוכית בעתיד”.

את הפרויקט הובילו פרופ’ הדס ויסמן, שתחום התמחותה הוא היבטים פסיכולוגיים של זיכרון השואה ומלמדת קורס בנושא במסגרת התוכנית, ליסה שולץ יציב שאחראית על פרויקטים והתמחויות במסגרת התוכנית וענת ויינר מנהלת התוכנית.

הפרויקט, שהחל לפני כשנתיים, כלל עשרה משתתפים – חמישה סטודנטים פעילים בתוכנית וחמישה בוגרים שהם גם דור שני לניצולי שואה. “יש לנו בתוכנית כמעט כל שנה מישהו שהוא דור שני,” מציינת ליסה שולץ יציב. “עם הזמן אנחנו רואים שיותר ויותר הדור השני הוא זה שמספר את סיפור השואה היום”.

בשלב הראשון של הפרויקט נערכו מפגשו הכרות בין המשתתפים ועם הזמן המפגשים התמקדו בסיפורים האישיים של משתתפי הדור השני וההורים שלהם, כמו גם בשאלת הטראומה והזיכרון ברמה האישית ובחברה באופן כללי. כמו כן, נבחנה גם נקודת המבט של הסטודנטים. במסגרת התהליך נערכו ראיונות אישיים של משתתפי הדור השני על ידי הסטודנטים.

כחלק מהתהליך התבקשו המשתתפים להביא חפצים: “התחלנו מדברים משותפים. למשל, המשתתפים התבקשו להביא חפצים בעלי משמעות סימבולית עבורם,” מתארת ויינר. “בסופו של דבר התמקדנו בחפצים שהביא הדור השני, שקשורים לסיפור המשפחתי שלהם”.

“הסלון של הדור השני”

בשלב השני של הפרויקט דרך תהליך יצירתי שכלל שימוש בשיטת “design thinking”, התגבש רעיון ליוזמה חינוכית למטרת הנצחה שמדגישה את הסיפורים והחוויות האישיות ואת תפקידו של הדור השני בהנצחת זיכרון השואה באמצעות אתר הנקרא “The Living Room of the Second Generation” – הסלון של הדור השני. “הרעיון של האתר הוא שהסלון מסודר כחדר טיפוסי וממוקמים בו חפצים שונים, שאתה יכול ללחוץ עליהם ולהבין את הקשרם משמעותם עבור הדור השני,” מסבירה שולץ יציב. “לדוגמא, זוג נעליים, המייצגות חוויה של אחת המשתתפות, שאביה, ניצול שואה, מעולם לא נתן לילדיו להיות יחפים. היה לו מאד חשוב שתמיד יהיו להם נעליים טובות, והוא היה מאוד מוטרד אם בקיץ הסתובבו יחפים”.

האתר יכלול סרטונים קצרים של כמה דקות, שבהם מספרים בני הדור השני את החוויה שלהם והקשר שלהם לחפץ המסוים. “החפצים מייצגים סיפורים קצרים של חוויה של דור שני ואת הקשר לסיפור של שורדי שואה,” מדגישה שולץ יציב.

שיתוף פעולה בינלאומי

דבר מעניין נוסף הוא שתי סטודנטיות שהיו חלק מהפרויקט לקחו את היוזמה צעד קדימה: “הן מצאו מימון מארגון באירופה ויצרו קשר עם עמ”ך בגרמניה, שם הארגון גדול יותר מאשר בישראל, מספרת שולץ יציב. “בזכות שתוף הפעולה האתר יתורגם לאנגלית וגרמנית, ואולי בעתיד גם לעברית”.

כלי חינוכי עם פוטנציאל להתפתח

הפרויקט צפוי לעלות לאוויר בחודש הקרוב, בשנה שמציינת 80 שנה לשחרור מחנות הריכוז. “יש חשיבות לעשות את זה השנה, בחודשים הקרובים,” אומרת שולץ יציב, “יש המון אירועים בגרמניה ובאירופה לציון האירוע”.

בעתיד, הכוונה היא להשתמש באתר ככלי חינוכי למורים ולסטודנטים: “הרעיון הוא להשתמש בו כאיזשהו כלי חינוכי גם עבור הסטודנטים שלנו שהם מורים, שיכולים לעשות בו שימוש עם התלמידים שלהם, להבין דרך החפצים את הסיפור האישי של הדור השני והוריהם שורדי השואה,” מסבירה ויינר. “זה יכול להתפתח לכדי ערכות חינוכיות עם שאלות לדיון, נקודות למחשבה ושאלות כדי להבין דרך החפצים את החוויה של הדור השני, נוכחות השואה בחייהם, ההשפעה והשלכות הטראומה על חייהם ודור ההמשך”.

יתרון נוסף של הפרויקט הוא האפשרות להתרחב: “אפשר להוסיף עוד חפצים, ודרך זה גם להוסיף עוד סיפורים,” מציינת ליסה. “יש לנו עוד בוגרים בתוכנית שהם דור שני, שאפשר להוסיף את הסיפורים שלהם. חשוב לנו להביא באמת חוויות שונות וסיפורים שונים.” פרויקט מרגש זה ממחיש את החשיבות של שימור זיכרון השואה בדרכים חדשניות ורגישות, תוך שיתוף פעולה בין דורי המאפשר העברת המורשת והבנתה לדורות הבאים.