הפעילות המוחית המעורבת בזיהוי מצבים רגשיים של אחרים: מחקר חדש באוניברסיטת חיפה

במחקר שפורסם בכתב העת היוקרתי Current Biology נמצאו מנגנונים מוחיים המשתתפים בזיהוי רגשות ואשר עשויים לשמש לפיתוח טיפולים עבור אנשים עם ליקויים חברתיים
עכברים מסוגלים לזהות ולהגיב למצבים רגשיים של בני מינם, כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם בכתב העת Current Biology. המחקר בחן את פעילות המוח באזור קליפת המוח הפרה-לימבית (mPFC) ומספק תובנות חדשות על המנגנונים המוחיים המאפשרים זיהוי רגשות. ממצאי המחקר מציעים אפשרות לפיתוח טיפולים עבור אנשים עם ליקויים בזיהוי רגשות, דוגמת אלו הנמצאים על הרצף האוטיסטי. “המחקר מדגיש כיצד פעילות מוחית ייחודית מקושרת לזיהוי רגשות בזמן פעילות חברתית, ומניח תשתית למחקר עתידי שיוכל לתרום לשיפור חייהם של רבים,” אמר פרופ’ שלמה וגנר, מחוג סגול לנוירוביולוגיה באוניברסיטת חיפה, שהוביל את המחקר.
היכולת לזהות מצבים רגשיים אצל אחרים היא תנאי בסיסי להתנהגות אמפתית, המאפשרת לאנשים להזדהות עם אחרים ולהגיב אליהם בצורה מותאמת. בקרב אנשים על הרצף האוטיסטי, יכולת זו לעיתים קרובות נפגעת באופן משמעותי, דבר שמוביל לקשיים באינטראקציות חברתיות. כדי להבין את המקור לליקויים אלו, יש צורך לחקור את המעגלים העצביים האחראים לזיהוי רגשות. בעוד שלא ניתן לבצע ניסויים מסוג זה בבני אדם, עכברי מעבדה משמשים מודל שבו ניתן לבחון פעילות מוחית בזמן אינטראקציות חברתיות ולזהות את אזורי המוח המעורבים בתהליך זה.
כדי לנתח את הפעילות העצבית במוח של העכברים בזמן זיהוי מצבים רגשיים, התמקדו פרופ’ וגנר וקבוצת המחקר שלו, בהובלת מנהל המעבדה לנוירוביולוגיה של התנהגות חברתית, ד”ר שי נצר ותלמידת המחקר רנאד ג’ברין, באזור הפרה-לימבי של קליפת המוח הקדמית (mPFC). אזור זה ידוע בתפקידו המרכזי בוויסות רגשות ובתהליכי קבלת החלטות. החוקרים השתמשו בוירוסים ליצירת מניפולציות גנטיות מדויקות בתאי העצב של אזור זה, לצד שיטות מתקדמות כמו שימוש בסיבים אופטיים למדידה בזמן אמת של פעילות עצבית והשתלת אלקטרודות משוכללות לרישום מדויק של אותות עצביים. שילוב גישות מתקדמות אלו אפשרו לחוקרים לבחון לעומק את תפקידה הייחודי של קליפת המוח הפרה-לימבית בזיהוי רגשות.
מתוצאות המחקר עולה כי תאי העצב בקליפת המוח הפרה-לימבית (mPFC) מגיבים באופן ייחודי למצבים רגשיים שונים של עכברים אחרים. בזמן אינטראקציות חברתיות, תאי העצב באזור זה הגיבו בצורה שונה לעכברים במצב סטרס לעומת עכברים רגועים. באופן טבעי, העכברים הראו העדפה מובהקת לקרבתם של עכברים במצב רגשי של סטרס, בעוד שכאשר הפעילות העצבית הדיפרנציאלית באזור זה שובשה, העכברים איבדו את יכולתם להבחין בין המצבים הרגשיים השונים.
“תוצאות המחקר מצביעות על כך שהפעילות העצבית באזור קליפת המוח הפרה-לימבית (mPFC) ממלאת תפקיד מרכזי בזיהוי רגשות ובהחלטות הקשורות להתנהגות חברתית, כמו ההחלטה האם לגשת אל פרט מסוים או להימנע ממנו”. החוקרים סבורים כי פעילות לא תקינה באזור זה עשויה להיות מפתח להבנת ליקויים בזיהוי רגשות ובהתנהגות חברתית, כפי שמאפיין לעיתים קרובות אנשים על הרצף האוטיסטי. “בשלב הבא, נבחן עכברים הנושאים מוטציות גנטיות הקשורות לאוטיזם, במטרה להבין כיצד שינויים בפעילות העצבית עשויים להשפיע על התנהגותם. הצלחה במניפולציות גנטיות לשיפור הפעילות העצבית עשויה לפתוח פתח לפיתוח טיפולים חדשניים לאנשים עם ליקויים בזיהוי רגשות ובהתנהגות חברתית”, סיכם פרופ’ וגנר.