מה גורם לנו לבזבז מזון? מחקר חדש שנערך באוניברסיטה מצא מספר גורמים לבזבוז מזון במשקי הבית בישראל: תחושת המחסור, תרבות הצריכה ותרבות האירוח. "בנושא בזבוז במשקי הבית, רב הנסתר על הגלוי. במחקר הנוכחי בדקנו את ההשפעות התרבותיות והדתיות בקרב קבוצות שונות בחברה בעלות רקע תרבותי ודתי שונה וזאת  במטרה להבין חלק מהתנהגויות החברתיות הקשורות לבזבוז מזון. הבנה של תהליכים אלה יכולה לייצר מדיניות שתקטין את בזבוז המזון בקרב משקי הבית בישראל", אמרה ד"ר אפרת אלימלך מעורכות המחקר.

כשליש מהמזון המיוצר בעולם, כ -1.3 מיליארד טון, מושלך לאשפה מידי שנה. בעולם בעל משאבים מתדלדלים תופעת בזבוז המזון מהווה לא רק בעיה סביבתית חמורה, אלא גם מהווה סכנה לביטחון התזונתי. בסדרת מחקרים שערכו בעבר פרופ' אופירה אילון מהחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטה וד"ר אלימלך מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטה במטרה לבדוק את הסיבות לבזבוז המזון בקרב משקי בית בישראל הן ערכו בשלב הראשון מיפוי של  האשפה ביתית הנזרקת מידי יום ומצאו ש-54% מתוך פסולת המזון שדגמנו הייתה פסולת נמנעת, כלומר מזון אכיל. במחקר המשך, מצאו החוקרות כי משקי בית שמפרידים אשפה מבזבזים פחות מזון. במחקר הנוכחי ביקשו פרופ' אילון וד"ר אלימלך יחד עם פרופ' טלי כץ-גרו, תלמידת המחקר לנא חוסיין  מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה,ד"ר קרן קפלן מינץ מהחוג למדעי הלמידה וההוראה באוניברסיטת חיפה ומכון שמיר למחקר באוניברסיטה והדוקטורנטית הילה סגל-קליין מהחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטה, לבדוק מהן התפיסות הדתיות והתרבותיות של חילונים, יהודים דתיים ומוסלמים כלפי ניהול והשלכת מזון במשקי בית. במחקר שפורסם בכתב העת  Appetite נערכו 27 ראיונות עם אנשי דת יהודים ומוסלמים, ראש עיר, בלוגרים מובילים מתחום המזון ודמויות מפתח שמעורות בקהילות בהן הם חיים.

מניתוח הראיונות בקרב אנשי הדת היהודים והמוסלמים נמצא כי ישנן שורה ארוכה של מצוות בתורה, בהלכה, בקוראן ובסונה הקוראות להמנע מבזבוז והשלכת מזון, מצוות היוצרות קונפליקט עם אורך החיים היומיומי. אחת המצוות ביהדות היא מצוות  "בל תשחית" האוסרת על השחתת דבר שבני אדם יכולים ליהנות ממנו. שרה אחת המשתתפות במחקר אמרה:  "אל תהרוס דברים שאתה משתמש בהם אם חס וחלילה הם התקלקו תוך כדי שימוש אז זה בסדר…אתה לא לוקח אוכל וזורק אותו, כי אוכל טוב צריך לאכול". שמואל הוסיף "מצוות 'בל תשחית' היא עיקרון ידוע ומשמעותו אנחנו לא מבזבזים מזון". חלק מהמשתתפים המוסלמים הדגישו את חשיבות המזון כברכה שהעניק אלוהים. "אוכל היא אחת הברכות החשובות", אמר אחמד אחד המשתתפים במחקר. יוסוף משתתף נוסף במחקר ציטט פסוק מהקוראן: "הבזבזנים הם כמו אחים של השטן והשטן הוא כפוי טובה לאדונו".

דוגמא נוספת לקונפליקט בין מצוות שונות ביהדות  לבזבוז מזון היא "ברכת המוציא לחם מן הארץ" בה מתחילים את הארוחה עם ברכה על הלחם וחלוקתו עם הסועדים. הברכה מסמלת את הזכות לקבל אוכל, וההלכה מעניקה מעמד מיוחד ללחם כסמל המזון העיקרי. "ההלכה אומרת כי מי שזורק לחם מצבו הכלכלי יתדרדר עד שיצטרך לחפש את ככר הלחם שזרק, כך הם יבינו את העוול שגרמו לחברה בעקבות זריקת הלחם", הסביר מנחם, משתתף במחקר.

קונפליקטים תרבותיים נוספים שעלו במחקר נגעו בין היתר לאתוס הכנסת האורחים והרצון להצטייר כמארח טוב ונדיב, במיוחד בחגים ומועדים, הראמדן, חתונות ואירועים מיוחדים, כי כפי שאחד המשתתפים הסביר "ערך האדם נמדד לפי כמות האוכל שהוא מציע לך לאכול". ברמאדן כל ערב נשבר הצום בארוחה שהיא גדולה בהרבה מידות על כמות הסועדים וזאת למרות שבקוראן כתוב לשבור את הצום עם קצת מים. מוהנאד אחד המשתתפים במחקר התייחס לקונפליקט: "כל משפחה מוסלמית בזמן ארוחת שבירת הצום מדברת על חשיבות החסכנות אך בפועל לא עושה את זה". יוסוף, משתתף נוסף במחקר הסביר כי "כל מי שצם ברמאדן מתריע מפני בזבוז מזון ואף קורא פסוקים מהקוראן שקוראים לחסכנות, אבל זה לא עוזר. אולי ביומיים הראשונים, אבל בשאר החודש מתעלמים מזה. ישנם אנשים שמעלים תמונות של שולחנות הרמדאן לפייסבוק. יש משפחות ומיליוני אנשים שאין להם מה לאכול. למרות שבאופן פרדוקסלי, הרמדאן נועד כדי שנרגיש כמו אותה אוכלוסיה שזקוקה לאוכל, יש צורך בחמלה, ולכן, מבחינה דתית התנהגות זו אסורה". יסמין, משתתפת במחקר, התייחסה לבזבוז המזון בחתונות "כשאתה מגיע לחתונה ולא רואה כמויות גדולות של אוכל, המארחים נתפסים כפחות מוערכים. אנחנו מסיקים מיד שאין להם מספיק כסף, הם לא יודעים לארח, ולא מכבדים את האורחים שלהם”. עוד הוסיפה יסמין כי "שכדי להימנע מביקורת אפשרית זו, אנשים מכינים כמויות גדולות מאוד של אוכל, גם אם אין להם כסף". יואב, מששתף במחקר, סיפק נקודת מבט נוספת: "בחברה היהודית החגיגות סובבות סביב האוכל, אז ברור שכל חגיגה כרוכה בארוחה, וכל חג כרוך בארוחה, ובכל אירוע צריך המארח להראות שהוא נדיב, שיש לו אפשרויות רבות וזה כמובן רק מגביר את הבזבוז".

חווית המחסור משותפת הן ליהודים הן למוסלמים. המשתתפים המוסלמים סיפרו על חווית המחסור כקבוצת מיעוט בראשית ימיה של מדינת ישראל ובתקופת הצנע. "יש לנו תמיד את החשש והדאגה שעוד מעט יגמר לנו האוכל או שלא תינתן לנו הזדמנות נוספת לקנות מוצרי מזון, החשש הזה שמלווה אותנו "אולי יגיע זמן שלא יהיה לנו אוכל בבית", זה מגיע מהרקע שלנו כמיעוט במדינה, זה נקרא "תחרות מזון". המשתתפים היהודים התייחסו לזיכרון השואה כאירוע שנצרב והשפיע על צריכת ואגירת מזון. שרה ספרה במחקר על ההרגל לאגור מזון כדי להיות מוכנה לכל תרחיש אפשרי: "אתה יכול לפתוח את המקרר שלי ובכל זמן נתון, היית חושב הם הכריזו על מלחמת המפרץ השלישית'", אמרה. ברק, משתתף במחקר, סבור שהחברה הישראלית נמצאת  במשבר מתמיד דבר שגורם לאנשים לאגור מזון: "…תמיד יש איום מסוים, האיום מרחף מעלינו כל הזמן… הבית שלך הופך למבצר שלך … אם אתה מתכונן לשבועות של סגר, מה קורה לאוכל? אני חושב שאם מישהו היה עורך מחקר על אגירת מזון, אין לי ספק שמדינת ישראל הייתה נמצאת בין המקומות הראשונים", אמר ברק.

סיבה אחרת שגורמת לאנשים לבזבז זו תרבות השפע והשופוני, עם מגוון של פיתויים, קשה שלא לקנות יותר, להגיש יותר וגם לבזבז יותר, כפי שהסבירה אחת המרואיינות – "הכל חוזר לתרבות של 'שופוני' תראו כמה הגשתי, תרבות האירוח בחברה הערבית לקויה ומכוערת. אני חושבת לפני מאות שנים התפיסה הייתה להאכיל מאות אנשים והכל היה טוב ויפה, היום זה נתפס כנדיבות מוגזמת ולא מוצדקת"

"תוצאות המחקר מדגישות את הקונפליקט בין תפיסת עולם הערכית  ובזבוז מזון בפועל. למרות הציווים הדתיים ותפיסת העולם שסולדת מבזבוז, אנשים עדיין משליכים אוכל לפח וכדי לגשר על הפער הערכי הזה, הם עושים כל מיני פעולות שיגרמו להם להרגיש יותר טוב עם עצמם, כמו למשל –  מסירה של שאריות אוכל לעוזרת הבית, ציוד האורחים בקופסאות עם שאריות אוכל, האכלת בע"ח וכדומה"', סיכמו החוקרות.