מחקר חדש שנערך באוניברסיטה וסקר את כלל המחקרים שפורסמו בנושאי זוגיות בשנה הראשונה למשבר הקורונה, מתאר לראשונה את המשברים הזוגיים שחוו אנשים בכל רחבי העולם: פגיעה במיניות ובתפקוד המיני, בעיקר בקרב הורים לילדים צעירים; פגיעה באיכות הקשר הזוגי, בעיקר להורי תלמידי יסודי – אף שלא זוהה "גל גירושין" במהלך שנת הקורונה הראשונה. הנשים התקשו יותר להסתגל לשגרת הקורונה בהשוואה לגברים, מכיוון שרוב מטלות הבית נפלו על כתפיהן; ומחקרים שמצאו דווקא ירידה בדיווח על אלימות בין בני זוג, אולם לדברי החוקרים, לא  משום שהייתה באמת פחות אלימות. "נראה שדווקא מאפייני מגפת הקורונה – הסגרים וההתכנסות בבית – הקלו על הסתרת האלימות ולכן הייתה ירידה בדיווח עצמו, אבל לא באלימות בפועל. לראייה, הנשים שכן דיווחו על אלימות הגיעו עם רמות פגיעה חמורות יותר, בהשוואה לתקופה שלפני הקורונה", אמרו החוקרים.

מגפת הקורונה ייצרה שינויים דרמטיים בשגרת היומיום בכל תחומי החיים, אשר חייבו בני זוג להסתגל אליהם במהירות. במחקר חדש שפורסם בכת העת היוקרתי Family Process, ביקשו ד"ר עטרת גבירץ-מידן וד"ר רועי אסטליין מבית הספר לעבודה סוציאלית והמרכז לחקר המשפחה באוניברסיטה לזהות את התהליכים הזוגיים העיקריים שאירעו בשנה הראשונה לקורונה. לצורך כך, איתרו החוקרים את כל המחקרים בתחום שפורסמו במהלך השנה הראשונה של הקורונה באמצעות סקירה שיטתית, מיפו את הנושאים שעלו מהמחקר, וניתחו את ממצאיהם. בניתוח הסופי נכללו 42 מאמרים איכותניים וכמותיים שהתבססו על מדגמים של בוגרים ובוגרות מעל גיל 18 שנמצאו במערכות יחסים רומנטיות.

ניתוח שיטתי של המחקרים  העלה כי בני זוג בתקופת הקורונה התמודדו עם שינויים בארבעה תחומים עיקריים: איכות הקשר הזוגי, תפקוד מיני ושביעות הרצון המינית, הסתגלות זוגית לשינויים בשגרה היומיומית ואלימות בין בני זוג.

מניתוח המחקרים בתחום האלימות בין בני זוג עלה כי חלק מהמחקרים הצביעו על עלייה במספר הדיווחים על פגיעות ופניות עקב תקיפות כלפי נשים, חלקם הצביע דווקא על ירידה, ואחרים הראו שלא היה שינוי במספר המקרים של אלימות זוגית. לדברי החוקרים, אלימות בין בני זוג במהלך השנה הראשונה של הקורונה זכתה לתשומת לב מחקרית רבה, משום שרבים דאגו שהתנאים שיצרה המגפה – כמו סגר, בידוד חברתי ולחץ בתוך הבית – יביאו לעלייה דרמטית באלימות הזוגית בעיקר כלפי נשים. אולם המחקרים שהתפרסמו במהלך השנה הראשונה של המגפה הניבו ממצאים סותרים: חלקם הצביע על עלייה במספר הדיווחים על מקרי אלימות וחלקם, להפתעת החוקרים, מצאו ירידה במספר הדיווחים על מקרי אלימות. "לאחר בחינה לעומק של המחקרים והממצאים אנו סבורים שלא הייתה ירידה במספר מקרי האלימות, אלא ירידה במספר מקרי הדיווח", אמרו החוקרים.

בדיקת העומק גילתה כי המחקרים דיווחו על סוגים שונים של אלימות: פיסית, פסיכולוגית, מינית והתנהגותית. בעוד שבאלימות הפיזית דווחה ירידה, באלימות הפסיכולוגית דווחה עלייה. "אחת הסיבות האפשרויות לכך היא שבגלל התנאים של הבידוד, והריחוק החברתי היה קל יותר להסתיר את האלימות הפיזית ולהשאיר אותה בתוך הבית", הסבירו החוקרים.

עוד התברר כי בעוד שבחלק מהשנה מספר הדיווחים הכולל על אלימות זוגית ירד, מידת החומרה של הפגיעות שאיתן הגיעו המדווחות כאשר כבר פנו לסיוע הייתה גבוהה באופן מיוחד יחסית לשנים קודמות. "ייתכן שהתנאים של סגר ובידוד חברתי אפשרו לתוקפים לשלוט באופן הדוק יותר בנתקפות ולעכב פנייה שלהן לסיוע", אמרו החוקרים.

בכל הקשור לאיכות הקשר הזוגי, נמצא כי יותר זוגות, בכל רחבי העולם,  דיווחו על הרעה באיכות הקשר שלהם, אולם לא נרשם "גל גירושין" בשנה הראשונה לפרוץ המגפה, וזאת "למרות שלכאורה היינו מצפים לראות גל של פרידות, של גירושין, קשיים זוגיים הנובעים כתוצאה מהשהות ביחד זמן רב וממושך, תחת עומס כלכלי פיזי ונפשי. הצעד עצמו של להתגרש בפועל לא קרה, לפחות לא בשנה הראשונה", אמרו החוקרים. "ייתכן שההישארות יחד על אף הקשיים קשורה לכך שאנשים לרוב לא נוטים לעשות שינויים קיצוניים בתנאים של משבר וחוסר ודאות" הוסיפו החוקרים. עוד נמצא בכל הקשור לאיכות הזוגיות, כי עיקר הזוגות שדיווחו על ירידה משמעותית באיכות הקשר היו הורים לילדים בגילאי בית ספר יסודי. "ייתכן שדווקא הקושי שנדרש מזוגות להורים לילדי בית ספר יסודי – לתמרן בין עבודה לבית, ולנסות לעקוב אחר תכניות הלמידה מרחוק והמצב הנפשי והחברתי של ילדיהם היוו כר פורה לקונפליקטים, והשאירו מעט מאוד זמן לזוגות להקדיש לזוגיות שלהם", אמרו החוקרים. עם זאת, חשוב להדגיש כי ממצאי הסקירה הצביעו על כך שישנם זוגות שחוו את משבר הקורונה כהזדמנות להתכנסות ולפריחה ברמה הזוגית. "השקט שהתאפשר להם, הזמן שהתפנה בעקבות משימות ואילוצים רבים שבוטלו, אפשרו להם לתקשר ביניהם, לתמוך אחד בשני/ה, לבלות יותר זמן יחד, לגלות עולמות תוכן משותפים ולפתח תחביבים", אמרו החוקרים.

מבחינת המיניות, מהמחקרים עלה כי מרבית הזוגות חוו ירידה באיכות חיי המין ובתפקוד המיני. הירידה באיכות חיין המין באה לידי ביטוי בתדירות נמוכה יותר של פעילות מינית ובבעיות רבות יותר בתפקוד המיני. לדברי החוקרים, ייתכן שהירידה באיכות חיי המין קשורה למתח, לעומס, לחרדה וללחץ שזוגות רבים היו נתונים בהם. עם זאת, המחקרים מצביעים על סיבות נוספות לירידה באיכות ובתדירות חיי המין, וביניהן – מחסור בפרטיות בעקבות ילדים שנמצאים כל העת בבית ומחסור בזמן זוגי. זוגות שבהם אחד מבני הזוג עבד כצוות חיוני בבית חולים חששו מאוד גם מהדבקה והעברת הנגיף באמצעות יחסי מין ולכן נמנעו מהם. אנשי צוותים רפואיים דיווחו כי לעיתים אף כשחזרו ממשמרות בבתי החולים ישנו בחדרים נפרדים מבני או בנות הזוג שלהם – כדי לא לסכן אותם בהדבקה. אמרו החוקרים. "עם זאת, היו זוגות יוצאים מן הכלל, אשר דיווחו על עלייה בחשק המיני ובאיכות חיי המין".

בכל הקשור להסתגלות זוגית, מניתוח המחקרים עולה כי ההסתגלות לשינויים הייתה קלה יותר לזוגות שנכנסו לתקופת המגפה עם שביעות רצון גבוהה יותר מהקשר הזוגי ובמיוחד לאלה שידעו לשתף פעולה כצוות ונשענו על אסטרטגיות זוגיות מקרבות כדי להתמודד יחד עם הדאגות, חוסר הוודאות והשינויים. עם זאת, בקרב זוגות רבים, נשים דיווחו על קושי גדול יותר להסתגל לשינויים היומיומיים שהביאה הקורונה, כנראה משום שמרביתן חשו שרבות מן המשימות החדשות ותחומי האחריות הנוספים בעת המגפה נפלו על כתפיהן בהשוואה לגברים.

ממצאי הסקירה הנוכחית הנם ממצאים ראשוניים, ויש צורך להמשיך ולעקוב אחרי זוגות נוכח היציאה ממשבר הקורונה והשינויים בהתנהלות מול המגיפה בעת הנוכחית.

24.4.22