המניע הסמוי לפיטורים של למעלה ממחצית ממקרי הפיטורים של עובדות הרות הוא ההיריון עצמו, כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטה שבחן פסקי דין שנידונו בבית הדין לעבודה בין השנים 2004-2020. עוד עולה במחקר כי כ-91% מהעובדות שפוטרו ועניינן נידון בבתי הדין לעבודה הועסקו במגזר הפרטי וכ-59% מהן הועסקו פחות משישה חודשים במקום העבודה במועד הפיטורים. "על אף מטרתם של חוקי העבודה למגר את התופעה של פיטורי עובדות הרות, עדיין ניתן למצוא מקרי פיטורים על בסיס הריון המובאים להתדיינות בבתי הדין לעבודה. ההגנה הנרחבת שמוענקת לעובדת ההרה בישראל מכוח החקיקה, מקנה מענה חלקי להתמודדות עם התופעה של פיטורים", אמרו הדוקטורנטית עו"ד נעמה בר-און שמילוביץ וד"ר אורנה בלומן מהחוג לשירותי אנוש ופרופ' שי צפריר מבית הספר למנהל עסקים עורכי המחקר, מהאוניברסיטה.

            במהלך העשורים האחרונים, במרבית מדינות המערב, וכך גם בישראל, נצפתה עלייה משמעותית בשיעורי השתתפותן של נשים בכוח העבודה. לדברי החוקרים, חרף כניסתן הגוברת של נשים לשוק העבודה ולמרות השאיפה החברתית המתמשכת ליצירת שוויוניות בין גברים לנשים בעולם העבודה, אי השוויון המגדרי עדיין קיים ונשים רבות עדיין מופלות בעבודתן מטעמים של אימהות והיריון. "לא אחת מעסיקים משנים את יחסם לעובדת מרגע הידיעה על ההיריון ודאגות סביב הריונה ויכולת תפקודה במהלך ההיריון תופסים מקום מהותי בהתנהלותם", אמרה הדוקטורנטית בר-און שמילוביץ. במחקר הנוכחי, שפורסם בכתב העת  Journal of Industrial Relations, ביקשו החוקרים לאתר את הפרופיל הסוציו-אקונומי של עובדות הרות אשר פוטרו על רקע הריונן, ולבחון את התפלגותן בשוק העבודה. החוקרים ניתחו את כל פסקי הדין שנידונו בבתי הדין האזוריים לעבודה בין השנים 2020 – 2004 אשר עסקו בעובדות הרות שפוטרו על ידי המעסיק שלהן במהלך תקופת הריונן. לצורך בניית בסיס הנתונים נעשה שימוש במאגר המידע המשפטי "נבו" שכלל סינון רב-שלבי של פסקי הדין שבסופו נבחרו 243 פסקי דין לניתוח. כל פסקי הדין שנבחרו למחקר הם מקרים בהם בתי הדין קבעו באופן מפורש כי בעת מעשה הפיטורים המעסיק ידע אודות הריונה של העובדת ובכל זאת בחר לנקוט בהליכי פיטורים.

מתוצאות המחקר עולה כי בעוד שרק בשני אחוז מהמקרים שנידונו המעסיקים הודו כי ההיריון היה המניע לפיטורים, בתי הדין קבעו כי ביותר ממחצית מהמקרים (53.5%) ההיריון היה המניע הסמוי לפיטורים. עוד עולה מהנתונים כי בכ-40% מהמקרים נמצא שהודעת הפיטורים ניתנה בתוך פחות משבועיים בלבד מהמועד בו נודע למעסיק לראשונה על ההיריון, כאשר מתוך מקרים אלו, 74% התבשרו על פיטוריהן בתוך פחות משבוע ימים בלבד ממועד חשיפת ההיריון. למעלה ממחצית מהעובדות (58.8%) הועסקו פחות מ-6 חודשים במקום עבודתן במועד הפיטורים, כאשר אחוזי הפיטורים הלכו ופחתו עם העלייה בוותק במקום העבודה. "עובדות אלה, שהועסקו פחות מחצי שנה, אינן חוסות תחת הגנת חוק עבודת נשים, הכולל מנגנון רווחה התערבותי האוסר על פיטורים שלא כדין של עובדת הרה ללא קבלת היתר לפני המעשה מהממונה על עבודת נשים במשרד העבודה והרווחה. לכן, זכאותן להגנה על זכויותיהן מתוקף חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ניתנת רק בעת פנייתן לבתי הדין לעבודה", אמרו החוקרים.

עוד עלה במחקר כי מרבית העובדות ההרות שפוטרו ועניינן נידון בבתי הדין לעבודה השתייכו למגזר היהודי (97.1%) והועסקו בסקטור הפרטי (91.4%). למעלה ממחצית ממפוטרות אלו הועסקו במקצועות השירותים והמכירות, ומקצועות הפקידות (55.6%), שיעור הגבוה ב-20% משיעורן היחסי בכח העבודה. לדברי החוקרים, מדובר במקצועות שניתן לאפיינם כמקצועות "נשיים" אשר דורשים לרוב כישורים, הכשרה וניסיון בסיסיים, כמו גם אוטונומיה ואחריות מוגבלות. עוד נמצא כי הענף הכלכלי הבולט בקרב מקרי הפיטורים שנידונו הוא ענף המסחר הסיטונאי והקמעונאי (25.9%), שבו שיעור המועסקות בשוק העבודה עומד על 9.7% בלבד.

"תוצאות המחקר מהוות בסיס להעמקת הידע וההבנה ביחס להיקף התופעה של פיטורי עובדות הרות וככלי עזר בידי קובעי מדיניות למיגור התופעה. באמצעות העלאת המודעות הציבורית לתופעה של פיטורי עובדות הרות ולהיבטיה החוקיים ניתן יהיה להעביר מסר חינוכי ציבורי בנוגע לאפליה על רקע הריון במקומות עבודה, כמו גם לעודד קידום אסטרטגיות ארגוניות מתאימות ליצירת יחסי עבודה הוגנים וראויים", סיכמו החוקרים.

 14.2.22