פרח השבוע

קיץ, בעונת הפריחה בבתי גידול לחים, אי-אפשר להתעלם מנוכחותם הוורודה-עזה של פרחי הערברבה. זו גם דעתם של המבקרים הרבים בפרחיה: פרפרים, דבורי בר וזבובים העוטים על הצוף והאבקה שכה מועטים בעונה זו. האבקנים והצלקת מבשילים בו-זמנית עם פתיחת הפרחים. בפרחים בוגרים הצלקת מסתלסלת כלפי מטה ונוגעת באבקנים − כך מתאפשר מנגנון חרום של האבקה עצמית וייצור מסויים של זרעים גם באין מאביקים.

גננים רבים ברחבי תבל אימצו את הערברבה עקב יפי פרחיה, אך עד מהרה הסתבר שמדובר בסוס טרויאני − צמח בודד עשוי ליצור עשרות אלפי זרעים קטנים המצוידים בציצת שערות והנפוצים ברוח לכל עבר. זרעים אלו מתנחלים עד מהרה בבתי גידול לחים, החל משלוליות ליד ברזים דולפים וכלה בשדות לחים, תעלות ומקווי מים, הרחק מבית הגידול המקורי. אלו שלא נבטו שומרים על חיוניותם כמה שנים ומחכים להזדמנות מתאימה. לצמחים הבוגרים קני שורש המרחיבים את גבולם ואת כושר תחרותם כנגד הצמחים המקוריים בבית הגידול או צמחי התרבות שבהם אנחנו חפצים. כושר פלשנות אדיר זה הביא למעמדה המפוקפק כעשב רע בקנה מידה עולמי, במיוחד בצפון אמריקה ואוסטרליה.
לעלים הצעירים ריח עדין המתפוגג עם ייבושם. באירופה השתמשו בהם בעבר לזיוף תה למרות רעילותם. ברחבי העולם השתמשו בצמח במשך הדורות, למניעת שטפי דם ודלקות ולטיפול בגידולי עור, בעצירות ובבעיות בערמונית.

טקסט: אמוץ דפני
צילום: נעם עביצל