פרח השבוע

דם-המכבים האדום נבחר לסמל את זכרם של החללים במלחמות ישראל ובאירופה מנציחים פרחי הפרג את זכר ההרוגים מאז  מלחמת העולם הראשונה. סמלים אלו ממשיכים מיתוסים קדומים של הגיבור הקדמון שדמו נשפך - נעמן, תמוז ואדוניס - והוא חוזר אלינו מדי אביב בדמות פרחים אדומים. אגדה מקומית מייחסת את הופעת הצמח לטיפות הדם של המכבים. למען הדיוק, הצבע האדום של דם-המכבים הוא צבעם של עלי מעטפת אדומים החובקים צֶבֶר של פרחים צהובים וקטנים שקשה לגלותם.

עלי המעטפת הם למעשה הפרסומת למאביקים - ולא הפרחים עצמם. לעתים מוצאים פרטים בעלי מעטפת צהובה. צבע הפרחים הצהוב המאפיין מינים רבים אחרים בסוג זה, הוא מקור שמו הלועזי של הסוג "דם-המכבים" Helichrysum)), שפירושו "שמש של זהב"   Chrysos)  משמעו זהב, ו Anthos-משמעו פרח).
גבעול הצמח ועליו מכוסים בשערות ארוכות וצמריריות. בעבר נעשתה הצתת האש על ידי הקשת אבני צור זו בזו, עד להפקת ניצוץ ולכידתו בחומר יבש ודליק. למטרה זו השתמשו בצמר דם המכבים, ומכאן השם הערבי "סוּפַאן", שפירושו "צמר". שם אחר לצמח זה הוא "חוֹרַאכְּ" – הנובע מאותה סיבה, השורש ח'ר"כ בערבית פירושו להדליק. אציין שהמקום, בכרמל, שבו העלה אליהו את האש במזבח נקרא מוּחְרַכָּה ("מקום השריפה"), להזכירנו שהשורש העברי חר"כ  פירושו "לשרוף במקצת". ביוון העתיקה סברו שהמריח את הצמח − תיפול עליו תרדמה.
טקסט: אמוץ דפני
צילום: נעם עביצל