פרח השבוע

מקור השם העברי של הצמח הוא בזרעונים הדומים לציפורני חתול שנשלפו מנדנן. הזרעונים בעלי הציפורניים עשויים להיתפש בפרוות בעלי החיים ולהיות מופצים למרחק. הסתכלות מקרוב מראה שחלק מהזרעונים בעלי כנפיים, דמויי טבעת או כדוריים. זרעונים אלו ייפלו במקום, יוסעו על ידי הרוח או שייאספו על ידי נמלים.

שילוב זה של כמה אמצעים להפצת זרעים, נחשב כהתאמה מיטבית להגדיל את סיכוייהם למצוא בית גידול מתאים לדור הבא, במיוחד בתנאים של חוסר ודאות. באוכלוסיות שונות ובבתי גידול שונים נמצא יחס שונה בכמות הזרעים מכל טיפוס, ונראה שתופעה זו משקפת את הסיכויים שהזרעים ימצאו תנאים מתאימים לנביטתם.
מה שנראה לנו כפרח הוא בעצם קרקפת, צבר של פרחים קטנים ורבים, כמו בחמנית בת אותה המשפחה. הלשונות החיצוניות הם פרחים נקביים שאינם מייצרים אבקה אך תורמים את עיקר הפרסומת ומייצרים זרעים. אלו שבמרכז הם פרחים זכריים המספקים רק אבקה וצוף, ולעתים צבעם כתום-חום. לכאורה חלוקת עבודה: פרחי ההיקף פועלים כקולטי אבקה, רצוי מצמחים אחרים, ואלו שבמרכז הם יצואני אבקה, אבל בפועל רוב ההאבקה היא עצמית ונעשית בין פרחים שונים באותה התפרחת.
לעתים מייצרים ציפורני החתול כתמי פריחה עזי צבע, כפי שמעיד ע. הלל בשירו "בוקר אביב": "זהב נועץ בי אחו אלף ציפורני חתול. / אני אילם, / אני הלום, / עיני יוצאות מדעתן − / הא, / מול קללת היופי האדיר..."

טקסט: פרופ' אמוץ דפני
צילום: נעם עביצל