מכל הצמחים המוזכרים במקרא רק שני מיני פרחים מוזכרים בשמותיהם המלאים: חבצלת השרון ושושנת העמקים (שיר השירים, ב', א') ועד היום לא ברור לנו למה בדיוק התכוונו קדמונינו.כיום מכנים בשם "חבצלת החוף" את הצמח בעל הפרחים הלבנים, המופלאים והריחניים ("קְרָבַי, לִבִּי, נַפְשִׁי -/יוֹצְאִים אֶל נִיחוֹחַ הַחֲבַצֶּלֶת. / נְשִׁימַת הָאֹשֶׁר / מְשׂוֹשׂ הַחוֹלוֹת..." זלדה / חבצלת השרון) המופיעים בחולות חוף הים בסוף הקיץ.
יש הסוברים שהשם חבצלת נגזר מהמילים "חצי" ו"בצלת" לציון הבצל השטוח מצד אחד וקמור מצידו השני כאלו נחתך לאורכו לשניים. הציטוט הנוסף י"ְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת" (ישעיהו ל"ה, א'), אינו מקשה עלינו במיוחד מאחר ומין נוסף המכונה כיום בשם "חבצלת המדבר" מופיע בערבות ובמדבר. אך סוגית חבצלת השרון אינה פתורה.
הפרחים הלבנים נפתחים אחר הצהריים ומציעים צוף בקרקעית הפרח. המאביקים הם רפרפים הפעילים בלילה ומאתרים את הפרח הן באמצעות צבעו ובעיקר על פי הריח. מאחר ועליהם לרחף במקום הם מבקרים בפרח רק כאשר הרוח חלשה ומאפשרת ביצוע פעולה זו. הדבורים המבקרות בפרח קטנות מדי כדי לבצע את ההאבקה עקב המרחק בין האבקנים לצלקת.
לפי אגדה ערבית באחת המלחמות הכתה השמש בעלי, חתנו של מוחמד. נעשה לו נס ואללה יצר עבורו אוהל משושה בדמות פרח החבצלת שראשה כלפי מטה. מאז למדו בני האדם להכין אוהלים בתבנית זו.