אוניברסיטת חיפה נוסדה בשנת 1972 וייעודה המרכזי הוא לקיים מחקר והוראה אקדמית מצטיינים. אנחנו, באוניברסיטת חיפה, מאמינים שפריצות דרך מדעיות, מחייבות שבירה של הכללים הקיימים ונסמכות על חשיבה יצירתית וביקורתית. אוניברסיטת חיפה משקיעה משאבים עצומים במחקר חוצה תחומים ודיסציפלינות ויוצרת אגב כך "ענני" ידע חדשים, התואמים את הסביבה הדינאמית של המאה ה-21.
אוניברסיטת חיפה משלבת מחקר אקדמי מצטיין, סגל מרצים מוביל שנמצא בחזית המחקר העולמי והוראה ששמה את הסטודנטים במרכז. כאן תוכלו לבחור באחד מעשרות החוגים ומסלולי הלימוד הייחודים, שיאפשרו לכם להשתלב בקלות בשוק העבודה וכל זה בנוף המדהים ביותר בישראל. עם שפע של פעילות חברתית וסטודנטיאלית – מסיבות, הופעות, פעילויות ספורט, מעונות סטודנטים ועוד, אוניברסיטת חיפה היא המקום בשבילכם.
מחקר חדשני משרטט בפעם הראשונה את הסימפטומים הטראומתיים בזמן אמת שעוברים אזרחים בקרבת קו העימות, בעת אירוע לחימה מתמשך. במחקר, שנערך במהלך מבצע צוק איתן, נמצא שאנשים שדיווחו כי הגיבו בבהלה לסיטואציות יום יומיות (כמו רעש או אורות חזקים) היו בעלי סיכויים גבוהים לחוות סימפטומים פוסט-טראומתיים כמו בעיות שינה, הרגשת ניתוק או בעיות בריכוז ב-12 השעות הבאות. "זו הפעם הראשונה שאנחנו מצליחים לעקוב אחרי התהליך עצמו אותו עוברים אנשים שנמצאים באירוע טראומתי ולזהות את ה'מנועים' שיכולים בסופו של דבר לגרום לאדם לפתח פוסט טראומה או לא", אמרה ד"ר טליה גרין מהאוניברסיטה, אחת מעורכות המחקר.
מחקרים רבים בחנו את ההשפעה של אירועי לחימה על התפתחות של פוסט טראומה, אלא שמחקרים אלה התמקדו בתוצאה הסופית – האם האנשים לקו או לקו בפוסט טראומה - מבלי לעקוב אחר התהליך עצמו בזמן אמת. המחקר הנוכחי היה חדשני בכך שהוא החל כבר במהלך היום השמיני של מבצע "צוק איתן" למשך 30 ימים, כולם כאשר המבצע עדיין בעיצומו. 96 המשתתפים מאזורים של עד 60 שניות ממרחב מוגן, כולם בריאים ללא תסמיני פוסט-טראומה, ענו פעמיים ביום על שאלוני תופעות פוסט-טראומה, מה שאפשר לחוקרים לעקוב אחר התהליכים הפוסט-טראומתיים והקשר שבין סימפטום אחד לשני, במהלך האירוע עצמו. החוקרים, ד"ר גרין ופרופ' מרק גלקופף מהחוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטה שהובילו את הפרויקט, הדגישו כי במחקר הנוכחי הם עקבו אחר התהליכים שעוברים האנשים בתוך האירוע המתמשך עצמו. המחקר התבצע בסיוע קרן טאובר ועמותת נט"ל.
כך נמצא כי המנבא החזק ביותר לסימפטומים פוסט-טראומתיים אחרים בתוך 12 שעות היה "תגובתיות יתר". כלומר, אנשים שדיווחו בנקודת זמן אחת שהם מגיבים בבהלה רבה לרעשים, דלתות שנפתחות בפתאומיות וכד' היו בסיכון הגבוה ביותר לחוות שורה של סימפטומים כמו כוננות יתר, בעיות בריכוז, תחושות ניתוק, רגשות שליליים ובעיות שינה בתוך 12 שעות.
סימפטום נוסף שניבא שורה של סימפטומים אחרים בתוך 12 שעות היה חוסר יכולת להרגיש רגשות: מי שדיווח על כך היה בסיכון גבוה לחוות בתוך 12 שעות גם חוויות כמו נתק, כעס, בעיות שינה ועוד. אנשים שדיווחו בנקודת זמן אחת על רגשות שליליים עזים היו בסיכון גבוה לחוות בתוך 12 שעות סימפטומים אחרים כמו בעיות שינה או תחושה של אשמה כלפי אחרים.
לדברי החוקרים, הממצאים מעניקים מידע שיכול לאפשר לצוותי הטיפול דרכים להקל על ההתמודדות של האזרחים עם תופעות שליליות כבר במהלך האירוע עצמו. כך למשל, מכיוון שתגובתיות יתר היא המנבא החזק ביותר לשורה של חוויות אחרות, כדאי לבצע באופן שוטף פעולות שיכולות לסייע בהרגעת האנשים וכך אולי למנוע התפתחות של בעיות שינה או ניתוק אצל חלק מהם. "אולם מעבר לכך, אנחנו בהחלט מעריכים שהמנבאים החזקים שמצאנו מהווים מעין 'מנוע' של תהליכי התפתחות של אירועי פוסט-טראומה. עוד לא ברור במדויק כיצד עובד כל 'מנוע' כזה, אבל המחקר הייחודי שלנו, וריבוי הנתונים שנאספו בזמן אמת, יוכל לסייע לנוע להבין לעומק את התהליך עצמו שסופו יכול להסתיים בהפרעה הפוסט טראומתית", סיכמה ד"ר גרין.
