השבוע שהיה: קִיסוֹסִית קוֹצָנִית

קשה להתעלם מפירותיה האדומים של הקיסוסית כאשכול ענבים בחורש. הפירות נאכלים ומופצים על ידי צפרים. כל פרי מכיל אחד עד שלושה זרעים. לפירות בעלי זרע אחד ציפה עסיסית יותר, הצפרים מבחינות בכך ומעדיפות פירות אלו שהם מזינים יותר. הפרחים הקטנים (כס"מ אחד) מעוררים פחות תשומת לב ואינם בולטים. הפרחים הנקביים, אינם מציעים כל גמול, והפרחים הזכריים מציעים אבקה בלבד מצויים על צמחים נפרדים.

המאביקים הם זבובים וככל הנראה יש כאן רמייה ויזואלית, שכן הפרחים הנקביים דומים לזכריים אך הם חסרי גמול ומטעים בכך את החרקים.

הקיסוסית מטפסת על צמחים אחרים. בתנאי צל העלים דמויי לב, רחבים, גדולים ורכים בעוד במקומות חשופים לשמש ורעייה, הם קטנים, נוקשים, דמויי חץ ובעלי שוליים קוצניים. מוצע שבכך הם דומים לצמחים קוצניים הם לא דומים, הם מאוד קוצניים!! אחרים ובכך זוכים להגנה מפני אוכלי עשב שלמדו להיזהר מהקוצניות. הקוצים על גבעולי הצמח מאונקלים, בעבר נהגו להשתמש בענף שהוסרו ממנו כל הקוצים, פרט לאחרון שבהם, להסרת עלוקות מהגרון.

המיתולוגיה היוונית מספרת על הנימפה סמילקס, שזה מקור השם המדעי של הסוג (Smilax), שהתאהבה בעלם צעיר שלא שעה לחיזוריה. כלתה נפשה מרוב געגועים אליו ונתגלגלה לצמח מתפתל ומטפס. אחרים סבורים שהעלים דמויי הלב של הקיסוסית ופירותיה האדומים כטיפות דם הם עדים לאותה אהבה נכזבת.

הנצרים הצעירים נאכלים חיים או מבושלים. הפירות אלו רעילים לאדם ונקראים בערבים "סם הנחש" לציון תכונה זו.

טקסט: פרופ' אמוץ דפני
צילום: אלברט קשת