מה קורה כשסטודנט מהחוג למערכות מידע לובש חליפה כבדה שמגבילה את תנועותיו, משקפיים שמטשטשים את ראייתו וכפפות שמקהות את תחושתו? התשובה היא שהוא מתחיל להבין מה פירושו של המושג “נגישות” – לא כאתגר תיאורטי, אלא כחוויה אישית מורכבת. וכשאותו סטודנט פוגש אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, שותף איתם לתהליך העיצוב ורואה את התוצאות במו עיניו – הוא מבין שטכנולוגיה יכולה באמת לשנות חיים.

זהו הלב של הקורס “טכנולוגיות מתקדמות בהתפתחות ובשיקום”, יוזמה ייחודית של ד”ר אלכסנדרה סעד מהחוג לריפוי בעיסוק ופרופ’ צבי קופליק מהחוג למערכות מידע באוניברסיטת חיפה. הקורס, המתקיים במוזיאון הכט, מהווה מודל חינוכי חדשני המשלב למידה מבוססת פרויקטים, חשיפה קהילתית וחשיבה בינתחומית – הכול בשירות מטרה ברורה: הפיכת המרחב הציבורי לנגיש ומשמעותי עבור אנשים עם מוגבלויות.

מהחוויה האישית לשליחות חברתית
הקורס מתחיל בשלב החיוני ביותר: פיתוח אמפטיה אמיתית. הסטודנטים עוטים “Senior Suit” – חליפה מיוחדת המדמה ירידה בתפקוד המוטורי-תחושתי. עם משקל כבד המגביל תנועה, קיבוע למפרקים, כפפות המקהות תחושה, משקפיים המטשטשים ראייה ואוזניות המדמות ירידה בשמיעה, הסטודנטים מבקרים במוזיאון וחווים על בשרם את המכשולים הפיזיים והחושיים.

“החליפה הפכה את האתגרים המופשטים לחוויה חיה, רגשית ובלתי אמצעית”, מסבירה ד”ר סעד. “החוויה הזאת ליוותה את הסטודנטים לאורך כל תהליך הפיתוח והשפיעה על איכות הפתרונות שהציעו”.

אבל החוויה האישית היא רק צעד ראשון. השלב השני מביא את הסטודנטים למפגש ישיר עם המשתמשים עצמם – מתנדבים מעמותת אלווין: עלי, גל ולינה, אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית שהגיעו לאוניברסיטה להשתתף בקורס. “באותו רגע,” אומרת ד”ר סעד, “האתגר הפך אישי והפרויקט עבר ממשימה אקדמית למשימה בעלת משמעות של שליחות וערך חברתי”.

מהרעיון ליישום: פיתוח שיתופי
לאחר החוויות המכוננות, הסטודנטים מתחלקים לארבע קבוצות עבודה, כל אחת מתמקדת בהיבט אחר של ההנגשה במוזיאון הכט. המשימה: לתכנן ביקור חוויתי ועצמאי המתאים לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, ולהציע פתרונות טכנולוגיים הוכחת-יישום.

התהליך הוא איטרטיבי ושיתופי: כל רעיון ואב-טיפוס עוברים משוב מתמשך מצוות המוזיאון, מהמשתמשים עצמם ומצוות הקורס. כך נשמר הקשר בין הפתרונות הטכניים לצרכים האמיתיים של משתמשי הקצה.

התוצאות מרשימות ומגוונות: פאזל אינטראקטיבי המחובר למעגל חשמלי, כך שכשמשתמש מניח את כל החלקים במיקום הנכון, נשמע פלט קולי המסביר על התמונה; סיור במציאות רבודה עם מדריך וירטואלי המספק מידע מותאם להקשר; אפליקציות טאבלט אינטראקטיביות המציגות תוכן מותאם לצרכים ספציפיים; ועוד שימושים בסריקה תלת-ממדית, הדפסה תלת-ממדית, חיישנים ומערכות המגיבות למגע. “הפתרונות האלה הפכו לכלים שמאפשרים לגעת בהיסטוריה, לשמוע סיפורים, לחוות תרבות,” מסכם פרופ’ קופליק.

אחת התובנות המרכזיות של הקורס היא שינוי קונצפטואלי עמוק: מתכנון “עבור” אנשים עם מוגבלות לתכנון “ביחד עם” אנשים עם מוגבלות. כל רעיון עבר דרך האמת של עלי, גל ולינה, וכל אב-טיפוס נבדק על ידיהם מבחינת שימושיות, עצמאות ושביעות רצון.

בניתוח המשוב של הסטודנטים עלה כי הם תיארו את הקורס כ”חדשני ומאוד מעניין שמאפשר חשיבה מחוץ לקופסה”, והדגישו ש”נגישות אמיתית מתחילה לא בקוד או במכשיר – אלא בלב.” סטודנט ממערכות מידע ציין: “למדתי שאם אני מסוגל להוביל לשינוי בחיים של אדם עם מוגבלות, אני יכול להוביל לשינוי בחיים של כל אדם”.

העבודה המשותפת בין סטודנטים לריפוי בעיסוק ולמערכות מידע אפשרה להם ללמוד להעריך ידע מנקודות מבט מגוונות, ולתכנן פתרונות המשלבים מומחיות מתחומים שונים. “הקורס הדגים בפועל כי אתגרים חברתיים מורכבים דורשים שילוב של פרספקטיבות וידע ממגוון תחומים,” מסכמת ד”ר סעד.

דירוג Times Higher Education לשנת 2026 מציב את הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה בקבוצת המקומות 176-200 בעולם. ההישג המרשים משקף הכרה בינלאומית בעשייה האקדמית המצוינת של הפקולטה, באיכות המחקר ובמצוינות ההוראה המתקיימת בה.

הדירוג מבוסס על 18 מדדי ביצוע מחמירים, המודדים היבטים רבים של הוראה, מחקר והשפעה אקדמית. מאחורי הנתונים עומדת קהילה אקדמית של מצוינות, מחויבות וחתירה מתמדת קדימה. שנה זו מסמנת גם שיפור משמעותי לעומת השנה שעברה, המעיד על המשך הצמיחה והחיזוק של מעמד הפקולטה בזירה הבינלאומית.

הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ממשיכה לבסס את מקומה כמוסד מוביל בזירה הגלובלית, מתוך רוח חיפאית חזקה, חדשנות אקדמית ומבט קדימה. העתיד המשפטי נכתב כאן, על הכרמל, בסטנדרט בינלאומי.

פרופ’ מיכה פופר מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה הוא חתן בפרס ישראל בתחום חקר מדע המדינה, יחסים בינלאומיים ומדעי הניהול לשנת תשפ״ו.

אתמול (יום ג’, 27.1.26) בישר שר החינוך יואב קיש לפרופ’ פופר על זכייתו, תוך שהוא מציין את תרומתו לחקר המנהיגות והלמידה הארגונית, ועל השפעתו העמוקה על התיאוריה, המתודולוגיה, הפרקטיקה והחינוך הניהולי בישראל ובעולם. ועדת הפרס בראשותה של פרופ’ מרים ארז ובהשתתפות החברים פרופ’ פני יובל ופרופ’ אסף מידני ציינה כי עבודתו של פרופ’ פופר משלבת באופן ייחודי מחקר אקדמי תוך עיצוב של דורות של מנהיגים בארגונים ציבוריים, עסקיים והתנדבותיים בארץ ובעולם. עוד ציינה הוועדה כי רב גוניות זו פתחה ערוצים חדשים ומשפיעים להבנת תופעת המנהיגות משני צדיה – המנהיגים והמונהגים.

עבודותיו של פרופ’ פופר זכו לתהודה רחבה ומשמשות כיסוד מרכזי ללמידה ולהכשרת מנהלים וקצינים, לצד מחקר יישומי רב-השפעה בארגונים אזרחיים ובצה”ל, וייעוץ למערכות ביטחוניות בעולם.

פרס ישראל הוא הפרס החשוב והיוקרתי ביותר הניתן במדינת ישראל. הפרסים יוענקו במוצאי יום העצמאות ה־78 למדינת ישראל.

בשנת 1951, שש שנים בלבד לאחר תום מלחמת העולם השנייה, יצא לאור בישראל הגיליון הראשון של “דפים לחקר השואה והמרד” – ככל הנראה כתב העת הראשון בעולם שעסק בחקר השואה. שורדים ממקימי בית לוחמי הגטאות הטוו את הדרך למחקר ולהנצחה, כתבו בעברית, יידיש, רוסית ואנגלית, והחלו במאמצי מחקר ותיעוד היסטוריים. שבעים וארבע שנים מאוחר יותר, אותם גיליונות עוברים טרנספורמציה דיגיטלית שמאפשרת לא רק לקרוא בהם, אלא גם לשאול שאלות מחקריות שלא היו נגישות לחוקרים בדורות קודמים.

כיום כתב העת “דפים לחקר השואה” יוצא לאור ע״י מרכז ויס-לבנת לחקר השואה והוראתה באוניברסיטת חיפה. במערכת כתב העת מובילים מהפכה שקטה בתחום: שילוב בין חקר השואה ומדעי הרוח הדיגיטליים שמשנה לא רק את הדרך שבה אנחנו חוקרים את העבר, אלא גם את הדרך שבה אנחנו מבינים את ההתפתחויות והשינויים במחקר לאורך זמן. לקראת יום השואה הבינלאומי, שוחחנו עם יואב ירון, מנהל מערכת כתב העת, על הדרך שבה מדעי הרוח הדיגיטליים פותחים צוהר חדש להבנת ההיסטוריה, הזיכרון והשיח הציבורי סביב השואה.

מקריאה צמודה ל”קריאה מרחוק”
נקודת המפנה עבור ירון הגיעה כשהיה סטודנט לתואר שני. “השתתפתי בקורס בנושא מדעי הרוח הדיגיטליים, שנעשה בשיתוף עם מוזיאון השואה בוושינגטון”, הוא מספר. “הקורס חשף בפני שורה של כלים ואפשרויות שלא הכרתי, ואשר התאימו מאוד לכיוון המחקרי שלי”.

באותה תקופה עסק ירון במחקר אודות תוכן השמועות שהתרוצצו בגטאות בתקופת השואה, רבות מהן תועדו ביומנים ובמקורות ראשוניים בני התקופה. “עד מהרה, משימת הליקוט של השמועות מתוך קריאה צמודה של המקורות, התחלפה בחילוץ של השמועות ב’קריאה מרחוק’ באמצעות מחשב, אשר הצליח ‘לקרוא’ יומנים רבים במהירות רבה, ובכך אפשר לי להרחיב את מסד המקורות שלי”.

בהמשך, בנה ירון מאגר נתונים דיגיטלי שעזר לו לנתח את השמועות באופן רחב, לקטלג אותן לפי מהותן ולהציג את המסקנות באופן ויזואלי. “המחקר הזה המחיש לי עד כמה כלים דיגיטליים יכולים להיות ‘מכפיל כוח’ – ועד כמה חשוב להנגיש את הכלים האלה לסטודנטים במדעי הרוח”.

השואה כמקרה מבחן ייחודי
מה מייחד את השילוב בין מדעי הרוח הדיגיטליים לחקר השואה? לפי ירון, מחקר בעזרת כלים דיגיטליים מאפשר עיבוד של כמות גדולה של נתונים ומקורות היסטוריים, ארגון שיטתי של המידע והתבוננות מזווית חדשה באופן שלא ניתן לבצע בשיטות מחקר מסורתי.

אבל לשואה יש מאפיינים ייחודיים: “ראשית, השואה התרחשה לאורך מספר שנים ברחבי יבשת אירופה ואף מעבר לה, ולכן קיימים מקורות מתקופות שונות ובהרבה מאוד שפות. שנית, תרבות הזיכרון שהתפתחה סביב השואה יוצרת ריבוי של מקורות משניים ושל פרסומים אשר מושפעים מהמחקר ההיסטורי ומשפיעים עליו בחזרה”.

קשה להעלות על הדעת תקופה אחרת בהיסטוריה שנוכחת כל כך בתודעה הציבורית כמו השואה, לפחות בישראל. “בניסוי קטן שביצענו לפני מספר שנים, נמצא שהשואה מוזכרת באופן כזה או אחר בעיתונות העברית בישראל כמעט מדי יום”, מספר ירון. “כלים דיגיטליים מאפשרים לסרוק את העיתונים באופן שיטתי, לדלות את האזכורים ולבנות מאגר נתונים שיכול לשמש כבסיס מצוין למחקר על נוכחות השואה על סדר היום העיתונאי בישראל והתפתחותה לאורך שנים. בניית מאגר שכזה ללא כלים דיגיטליים הייתה יכולה להמשך שנים!”.

כתב העת הראשון בעולם – כעת דיגיטלי
אחד הפרויקטים המרכזיים של ירון בשנים האחרונות הוא דיגיטציה של כל הגיליונות של “דפים לחקר השואה”. העבודה עם כלים דיגיטליים מאפשרת לסקור את הגיליונות באופן שיטתי ולשאול שאלות חדשות, הנוגעות למיקוד של המחקר על השואה כפי שהתפתח לאורך השנים. את העבודה המחקרית עם החומר הדיגיטלי הוא עשה בעזרת ספריית האוניברסיטה.

הפרויקט שיהיה נגיש בעתיד הקרוב יאפשר לכל חוקר לגשת לארכיון כתב העת ולקרוא את הגיליונות מכל השנים באופן חופשי ברשת. “עד השלמת הדיגיטציה, חוברות כתב העת היו מצויות אך ורק על המדפים, ללא אינדקס מסודר וכמובן ללא גישה דיגיטלית,” אומר ירון. “יש כאן פוטנציאל אדיר ‘לצלול’ לתוך נכס בלתי רגיל – ככל הנראה כתב העת הראשון בעולם שעסק בנושא השואה, פרי עמלם של שורדי השואה ממקימי בית לוחמי הגטאות”.

לדעת ירון, העתיד של מדעי הרוח הדיגיטליים בחקר השואה טמון לא רק בהתבוננות על העבר, אלא גם בהבנת ההווה. “המוניטין של סטודנטים למדעי הרוח הוא שהם לא כל כך ‘טכנולוגיים’ – ולכן עלינו לעשות מאמץ ולהגיש את המתודולוגיות האלה לסטודנטים בתחום”, הוא מדגיש.

הבינה המלאכותית משכללת מאוד את היכולת של החוקרים ללקט, לארגן ולנתח את המקורות, ואף מאפשרת לעבוד עם מקורות משפות שונות בלי קושי. כמו כן, “המחקר נדרש להפנות את המבט מהמקורות ההיסטוריים אל השיח האנטישמי העכשווי, בין היתר ברשתות החברתיות. גם כאן, הכלים הדיגיטליים עשויים להעמיק את ההבנה שלנו את התופעה, לסייע באיתור תכנים בעלי גוון אנטישמי, בניתוחם ואולי אפילו בהסרתם”.

זירה נוספת ולא פחות חשובה מצויה בוויקיפדיה. “וויקיפדיה נתונה ל’מלחמות עריכה’ ולשיבושים של ערכים בנושא השואה, שתובעים מיקוד מחקרי ותיקון שיטתי על מנת להבטיח שהאנציקלופדיה הפופולרית ביותר בעולם היא אמינה ומגובה מבחינה מחקרית”.

רן היה לוחם יס”מ, שנפל בקרבות בקיבוץ עלומים בשבעה באוקטובר, אליהם מיהר להגיע למרות שהיה באותו יום בחופשה בעקבות פציעה. גופתו נחטפה לעזה והוחזקה בשבי חמאס במשך 843 יום.

רן הוא אחיו של עמרי גואילי, סטודנט בתוכנית קורס קציני משטרה.

כולנו יודעים שלישון טוב זה חשוב, אבל מה קורה כשהשינה הופכת לאתגר? ומה באמת עובד כשמדובר בטיפול בהפרעות שינה? לקראת יום העיון “שינה וחלימה במבט אינטגרטיבי” שיתקיים ביום רביעי ה-4 בפברואר באוניברסיטת חיפה, שוחחנו עם פרופ’ תמר שוחט, חוקרת שינה בכירה שתנחה את הפאנל על שיטות הטיפול היעילות והחדשות בתחום. מתברר ששינה היא הרבה יותר חמקמקה ממה שחשבנו, שהטכנולוגיה יכולה גם לעזור וגם להפריע, ושהמפתח לשינה טובה מתחיל בהכרת עצמנו.

פרופ’ שוחט מחלקת את הפרעות השינה לשלוש קטגוריות עיקריות: נדודי שינה המתבטאים בקשיי הירדמות ויקיצות במהלך הלילה; הפרעות של ישנוניות יתר יומית, כמו תסמונת דום נשימה בשינה; ופאראסומניות – תופעות שאמורות להתרחש בזמן ערות אבל מתרחשות בשינה. “חשוב לאבחן נכון את סוג ההפרעה כדי לבחור את הטיפול המתאים”, היא מדגישה.

מה באמת עובד בטיפול בנדודי שינה?
“הטיפול הנפוץ ביותר הוא תרופות שינה. למרות יעילותן, הן לא מתאימות לכולם ולא מומלץ לקחת אותן באופן קבוע לאורך זמן. הטיפול המומלץ ביותר הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT-I). טיפול זה מאפשר לאנשים להכיר את הרגלי השינה שלהם ונותן להם כלים לשפר אותם ולישון טוב יותר.

נדודי שינה קשורים מאוד למצב הנפשי-רגשי-התנהגותי שלנו. איך שאנחנו חושבים, הקוגניציות שלנו, הרכיבים ההתנהגותיים שמארגנים את החיים שלנו – אלה האלמנטים שמקבעים את נדודי השינה. ובזה אנחנו עוסקים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי”.

האם בינה מלאכותית יכולה לחולל פריצת דרך בתחום?
“ישנן פלטפורמות של בריאות דיגיטלית שמטרתן לאפשר לאנשים לשפר את השינה שלהם באמצעות CBT-I שמועבר באופן דיגיטלי, ומבוסס על נתוני עתק (Big data). מדובר בתוכנית התערבות שנמשכת מספר שבועות, שבה עוקבים אחר דפוסי השינה, מקבלים המלצות לשינוי הרגלים ודפוסי חשיבה, ועוקבים אחר שינויים בשינה”.

היא מתארת כיצד אפליקציות מודרניות עוזרות: “יש אפליקציות שעוזרות לאדם שסובל מנדודי שינה לעקוב אחר השינה שלו – מתי הלך לישון, מתי התעורר, כמה זמן לקח לו להירדם, כמה פעמים התעורר. וע”פ הדפוסים שמתגלים, האפליקציה נותנת המלצות ועושה מעקב: האם שינית? בוא נעשה עוד מעקב של שבוע, בוא נראה מה השתנה. חשוב רק להיזהר, כי הפלטפורמות האלה גם יכולות לפגוע, כי יש מצב שאנחנו יותר מדי מתעסקים עם ההרגלים שלנו. זה יכול להיות קצת חרב פיפיות. שינה זה מצב שאנחנו לא יכולים לדרוש ממנו להתרחש”.

היא מדגימה: “אני לא יכולה להגיד ‘אני אלך לישון בשתיים עשרה ואני באמת ארדם בשתיים עשרה’. זה לא עובד ככה. השינה מגיעה כשהיא מגיעה. אני מחליטה שהיום בעשר אני מדברת איתך ובשתיים עשרה יש לי ישיבה אחרת, ואני אעמוד במשימות האלה. אבל אם אני אגיד שבשתיים עשרה בלילה אני רוצה להירדם – אני לא אעמוד בזה, משום שהשינה לא באה לפי הזמנה”.

אז מה כן צריך לעשות?
“השינה צריכה לבוא באופן טבעי, בזמן ובנסיבות שמתאימות לה. אם רבתי עם הילד המתבגר שלי בדיוק לפני שהלכתי לישון, או עם בן הזוג שלי, או מישהו מהעבודה התקשר והרגיז אותי – המתח הזה ילך איתי למיטה. גם אם אתמול נרדמתי בשעה הרצויה, היום אני לא ארדם משום שיש משהו חיצוני שמפריע לי”.

היא ממליצה: “מה שכן צריך – זה ללמד אנשים להכיר את הגוף שלהם, להקשיב לגוף שלהם, להבין מה פוגע בשינה ומה עוזר. אז אני אדע שפעם הבאה אני לא אנהל את השיחה המעצבנת הזאת בערב לפני השינה, או לא אראה חדשות מעצבנות לפני השינה. ולעומת זאת, אני יודעת שלקרוא ספר, לשמוע מוזיקה מרגיעה, או לעשות שיחה נינוחה בערב עם בן משפחה – זה עוזר”.

פרופ’ שוחט מדגישה: “צריך להכיר את עצמך, אפילו להכיר מתי יש לך סבירות שתירדם. אם אני הולכת לישון לגמרי ערנית רק בגלל שהגיעה שעה שתכננתי ללכת לישון, אז אני אשכב במיטה ואתהפך מצד לצד ולא אצליח להירדם. זה יהיה יותר גרוע מאשר להישאר בחדר אחר, לעשות משהו יותר מרגיע, ולהרגיש שעייפות נופלת עליי באופן טבעי”.

הגישה הנכונה לשינה
“שינה זה דבר שיכול להיות חמקמק”, מסכמת פרופ’ שוחט. “יש אנשים שישנים טוב ולא מבינים בכלל על מה אני מדברת – תמיד ישנו טוב, אין להם בעיה, הם אלה שאומרים שהם יירדמו בכל מצב ובכל מקום. ויש אנשים שהשינה זה אתגר. אותם צריך ללמד, מצד אחד, להכיר את עצמם ולא להיבהל מזה שלפעמים לא ישנים הכי טוב. ומצד שני, לדעת שאפשר לטפל בשינה – וזה באמת צריך לאפשר לה לקרות מעצמה”.

מדוע כל כך חשוב לטפל בבעיות שינה?
“הפרעות שינה קשורות באופן הדוק לתחלואה פיזית כמו מחלות לב, תסמונת מטבולית ותסמונות כאב, ולבעיות נפשיות כמו דיכאון, חרדה וטראומה. הן גם קשורות לפגיעה בתפקודים קוגניטיביים”. היא מוסיפה נתון מדהים: “מחקר שהתפרסם לאחרונה הראה ששינה בלתי מספקת קשורה לירידה בתוחלת החיים יותר מכל שאר גורמי הסיכון שנבדקו – לרבות היעדר פעילות גופנית, תזונה לקויה, אבטלה והיעדר קשרים חברתיים – למעט עישון”.

מה לגבי קביעות בשעות השינה?
“הקביעות של השינה מלילה ללילה, של התזמון של השינה מלילה ללילה, מסתבר שהיא קשורה לתחושה שישנתי טוב, ולא רק לזה – היא קשורה להמון מדדים בריאותיים אחרים. בניגוד לזה, עובדי משמרות שאין להם את הקביעות הזאת – כי פעם הם עושים משמרת לילה וישנים ביום, ופעם משמרת יום וישנים בלילה – התנודות האלה מאוד לא טובות לבריאות שלנו, ואנחנו מגלים את זה יותר ויותר כל הזמן”.

יום העיון “שינה וחלימה במבט אינטגרטיבי” שיתקיים ביום רביעי ה-4 בפברואר באוניברסיטת חיפה, לכרטיסים לחצו כאן

‘אוניברסיטה לאזרחים ותיקים‘ פותחת את ההרשמה למחזור השלישי עם מגוון קורסים מרתקים: “מסע אל נבכי המוח”, “שינה וחלומות”, “נהר האמונה הישראלית”, “לחפור את התנ”ך”, “ישראל במזרח התיכון” ועוד.

התוכנית, יוזמה משותפת של היחידה ללימודי חוץ, המרכז הקליני האוניברסיטאי הבינתחומי והיחידה ל’אוניברסיטה ידידותית לגיל’ (AFU) באוניברסיטת חיפה, בשיתוף עיריית חיפה ושדולת הגמלאים, מציעה לאזרחים ותיקים מחיפה והסביבה המשך מסע לימודי מעשיר.

להרשמה לחצו כאן 

הרכבלית של חיפה תושבת החל מיום חמישי, 29 בינואר, ועד יום רביעי, 11 בפברואר 2026, לצורך ביצוע עבודות תחזוקה. במהלך תקופה זו לא יינתן שירות נוסעים במתקן.

הנהלת הכרמלית מציעה לנוסעים חלופות נסיעה ממרכזית המפרץ: קו 142 לנוסעים לטכניון וקו 55 לנוסעים לאוניברסיטת חיפה דרך כיכר זיו. למידע נוסף ניתן לפנות למוקד *4515 או *3553, ולאתר bus.gov.il.

מאת: רועי כהנוביץ,
חוקר ומומחה לאיראן, מחבר הספר “איראן והמפרץ הפרסי”,
עמית מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה ימית.
יחידת המלגות, דיקאנט הסטודנטים, אוניברסיטת חיפה

המחאות באיראן להן היה עד העולם כולו בשלושת השבועות האחרונים ושגבו את חייהם של אלפי אזרחי איראן הינן תולדה של מחדלים ארוכי שנים של המשטר בטיפול בסוגיות פנימיות מהותיות כמו בעיות האנרגיה סביב אספקת החשמל והגז, בצורת ממושכת, אינפלציה שדוהרת, שחיתות ועוני רב, בריחת מוחות ועוד. המחאות הנרחבות והעימותים הקשים מול כוחות אכיפת הסדר הפועלים תחת הנהגתו הישירה של המנהיג העליון באיראן, עלי ח’אמנהאי, הציתו מחדש ובאופן טבעי את שאלת היום שאחרי עידן ח’אמנהאי.

עלי ח’אמנהאי נולד באפריל 1939 בעיר משהד והיה לנשיאה של איראן בין השנים 1989-1981. עם מותו של ח’ומייני מונה ח’אמנהאי, לאחר שינויים מרחיקי לכת בחוקה האיראנית, להיות מחליפו כמנהיג העליון ובתפקידו זה צבר כוח פוליטי רב שעל בסיסו ובאמצעותו הפך למנצח על “תזמורת” מורכבת המשלבת בין אידאולוגיה דתית-קיצונית, נשק וכסף רבים וכמובן פחד. ברור הוא כי הסתלקותו מן הזירה העולמית בכלל והאיראנית בפרט היא אירוע בלתי נמנע, שכן הוא כבר בן 87 ואינו בקו הבריאות. סביר להניח כי הסתלקותו מהזירה תהיה אחד הרגעים הדרמטיים והמכוננים ביותר בפוליטיקה האיראנית מאז מותו של רוח-אללה ח’ומייני עצמו ומכאן עולה השאלה האם המשטר שבנה מסוגל להתקיים בלעדיו?

ח’אמנהאי, יש לומר, יצר באיראן ישות כלאיים המשלבת בין רפובליקה שיש בה בחירות (פעם ב 4 שנים לנשיאות ולפרלמנט) אך אין בה ריבונות עממית, מדינה בעלת צביון והנהגה דתית (= אנשי הטורבאן), אך נשלטת הלכה למעשה בידי אנשי צבא וגנרלים (=אנשי המגפיים והמדים ) ומעל זאת בעיקר את הממסד שמפחד, ולאחרונה, בצדק, מאזרחיו הקוראים עליו תיגר מדי כמה שנים כפי שראינו החל מ- 2009 ועד עתה. ח’אמנהאי כן הצליח לאזן בין מוקדי הכוח העוינים במדינה – אנשי דת, טכנוקרטים, פוליטיקאים נבחרים ומשמרות המהפכה – וזאת באמצעות סמכותיות אישית רבה וניהול חשדני בשיטת “הפרד ומשול”.

התרחיש הסביר הראשון עם הסתלקותו של ח’אמנהאי מהזירה הוא ניסיון לשדר “עסקים כרגיל”. מועצת המומחים (גוף המונה 86 אנשי דת, ונבחר על ידי הציבור באיראן פעם בשמונה שנים) תנסה מהר ככל הניתן למנות יורש, אולי איש דת אפרורי, או אולי דמות המקורבת למשפחה ונכון לימים אלה קשה להצביע על דמות מועדפת, גם לא בנו של ח’אמנהאי עצמו – מוג’תבא. חשוב לזכור כי איראן של 2025 אינה איראן של 1989 (שנת מותו של ח’ומייני): החברה משכילה הרבה יותר, צעירה מאד (60% מתחת לגיל 35 מתוך 90 מיליון) בה יש מקום של כבוד לכוחן ולעוצמתן של הנשים בחזית העשייה המתריסה כנגד המשטר, איראן דתית פחות בעיקר בקרב הצעירים הנוטשים את דת האסלאם ומחוברת לעולם באמצעות טכנולוגיות מתקדמות וזאת אף ולמרות הצנזורה.

מעל כל זאת ניצבת אימפריה אחת שגדלה לממדים מפלצתיים והם משמרות המהפכה בעלי המאה ובעלי העוצמה. זה המקום לציין כי המחאות האחרונות אשר הובלו בדומה למהפכת 1979-1978 על ידי סוחרי הבאזאר מלמדות כי יש ירידה באפקט הפחד ולו על סמך עדויות מצולמות בהן נראים צעירים איראנים שבחרו להתעמת עם אנשי הבסיג’ (מיליציה סמי -צבאית הכפופה ישירות למשמרות המהפכה) בידיים חשופות או באמצעות נשק קר.

הארגון שלמעשה הוקם כדי להגן על המהפכה הפך עם השנים להיות לאדונה. הוא שולט בנמלים, בנפט, בבנייה, בבנקים השחורים ובתוכנית הטילים; הוא מנהל מיליציות מעיראק ועד תימן, מתקצב ומאמן אותן; הוא גם זה שפעל לדיכוי המחאות האחרונות בטהראן, בשיראז ובעוד כ 200 ערים ברחבי איראן. אחרי ח’אמנהאי, יהיו אלה הגנרלים הבכירים של משמרות המהפכה, שככל הנראה, ייקחו את היוזמה לידיהם ובכך תהפוך איראן מתיאוקרטיה (שלטון דתי) למשטר צבאי ־ אידאולוגי, שבו הדת היא דגל אך לובשי המדים ועונדי הדרגות יהיו למצפן.

מעניין לראות כי מתחת לפני השטח מבעבעת איראן אחרת לגמרי. רוב אזרחי המדינה נולדו אחרי המהפכה. עבורם “ולאית אל-פקיה” (שלטון איש ההלכה) היא לא הבטחה רוחנית אלא בעיקר משטרת מוסר, אינפלציה ואינטרנט מסונן. מחאות 2022, שפרצו סביב רצח מהסא אמיני, חשפו כאמור זעם נשי, אתני ומעמדי. הן דוכאו באלימות, אך בד בבד גם ניפצו את מיתוס הפחד עם “מחאות החיג’אב” ו”ימי רביעי הלבנים” (נשות איראן מסירות את כיסוי הראש ומסובבות אותו מעל ראשן כאות מחאה נגד הפגיעה בזכויות הפרט שלהן על ידי המשטר). הסתלקות של המנהיג מהזירה עלולה בהחלט להסיר את הסכר הפסיכולוגי האחרון שנותר ובכך להביא לגלי מחאה חריפים נוספים כנגד המשטר.

ייתכן כי היום שאחרי ח’אמנהאי עלול להיות מסוכן אף יותר מהעידן שלו עצמו. משטרים המונעים אידאולוגית נוטים להגיב לאי ־ ודאות בהקצנת יתר ולשימוש בכוח מופרז כלל הנכון בעיקר למהלכי דיכוי בתוך איראן ואף ליתר הרפתקנות מחוץ לגבולותיה של איראן. כך עשויה טהראן לנסות ולהוכיח שהמהפכה חיה באמצעות לחץ על חיזבאללה ככל שזה יחזור ויתעצם, על המיליציות הפרו-איראניות בעיראק או בזירה הימית מול ישראל והמפרץ. מנגד, ייתכן ונראה דווקא היגיון הפוך שמשמעותו הנהגה חוששת והססנית שתעדיף דווקא ריסון על מנת לקנות זמן ובעיקר להשיג הקלה כלכלית לה איראן משוועת כבר שנים רבות.

מעל כל אלה לא ניתן להתעלם משאלת הגרעין המרחפת כעננה כבדה על איראן והאזור כולו. אין זה סוד כי איראן מצויה כפסע מסף טכנולוגי-גרעיני. ללא דמות סמכותית שתאזן בין סיכונים, עלולים הגנרלים לבחור בפריצה מהירה כפוליסת ביטוח למשטר החדש. אבל גם כאן ישנה אפשרות הפוכה לפיה עסקה גדולה עם המערב, שתמיר ויתורים גרעיניים בהסרת סנקציות ובהכרה בינלאומית. עבור מיליוני איראנים זו עשויה להיות קרן אור, אך עבור “ציר ההתנגדות” – רעידת אדמה של ממש.
ומה לגבינו בישראל? בירושלים נוטים לראות באיראן ישות מונוליתית וסטטית, אך היא רחוקה מכך. תקופת המעבר עלולה ליצור שילוב נפיץ של חולשה ופזיזות. ישראל תידרש לגלות איפוק שכן כל מכה חיצונית עלולה להפוך מתנה לידי הקיצונים בטהראן ולחסל סיכוי לשינוי פנימי. מנגד, התעלמות מסיכוני גרעין וטילים תהיה הימור מסוכן לא פחות.

מדינות העולם נושאות גם כן באחריות. מדיניות “מקסימום לחץ” באמצעות הסנקציות שהושתו על איראן הצליחה להכאיב למשטר, אך גם חיזקה בצורה משמעותית את כלכלת הצללים של משמרות המהפכה. אם ייפתח חלון לשינוי, המערב יצטרך לפעול להצעת סולמות, קרי שילוב מדורג של איראן בכלכלה הגלובלית בתמורה לנסיגה אזורית, הנחת דרך הטרור ולבלימת הגרעין.

יחד עם זאת, אל לנו לטפח אשליות. איראן שלאחר ח’אמנהאי לא תהפוך בן ־ לילה לדמוקרטיה ליברלית אם בכלל. עמוקים מדי שורשי המנגנון, חזקים מדי האינטרסים הכלכליים של האליטות החמושות. אך לאורך ההיסטוריה למדנו כי אימפריות אידאולוגיות נופלות לרוב לא בשיא כוחן אלא ברגעי מעבר, כשהדור החדש והצעיר מסרב להמשיך לשחק לפי כללי העבר והשבועות האחרונים באיראן הוכיחו זאת היטב.

המהפכה האיראנית של שנת 1979 הבטיחה צדק, עצמאות וכבוד להמונים. היא הולידה משטר שידע לשרוד אך התקשה להעניק חיים ראויים וטובים לאזרחיו. היום שאחרי עידן ח’אמנהאי הוא זה שיהיה מבחן אמת – האם איראן תישאר שבויה בידי שומרי המהפכה, או שתמצא דרך לחזור להיות מדינה נורמלית ככל המדינות במזרח תיכון שהוא לכשעצמו דינאמי ולא נורמלי. התשובה לשאלה הזו תשפיע לא רק על 90 מיליון איראנים – אלא על כלל תושבי האזור.

דיקנאט הסטודנטים יציין בסוף החודש 50 שנה לפעילות הקרן ע”ש רון אדלר ז”ל וזאת בנוכחות מקבלי המלגות לאורך השנים, בני משפחת אדלר, הנהלת האוניברסיטה ונציגי דיקאנט הסטודנטים.
הקרן הוקמה ב-1976 לזכרו של רון, משורר צעיר ששם קץ לחייו במהלך שירותו כלוחם בסיירת צנחנים. רון היה יוצר פורה ששיריו פורסמו בשני כרכים באמצעות הוצאת ספריית פועלים. אחד משיריו המפורסמים,

‘באיזשהו מקום’, זכה להופיע באלבומו של שלמה ארצי ‘חום יולי אוגוסט’ (1988).הקמת הקרן היא פרי יוזמתם של הוריו של רון, גב’ ארלט אדלר, עובדת האוניברסיטה לשעבר וג’ו אדלר בשיתוף נשיא האוניברסיטה דאז, פרופ’ אליעזר רפאלי, ובתמיכה כספית נדיבה של דויד ואיירין סאלא.

הקרן מוקדשת לטיפוח מצוינות אקדמית וחברתית ופועלת בשני מישורים מרכזיים: המישור האחד, מתן מלגות לכיסוי שכר הלימוד עבור סטודנטים ששירתו כלוחמים בצה”ל; המישור השני, מתן סיוע נפשי והכוונה פסיכולוגית לסטודנטים הזקוקים לכך דרך היחידה לייעוץ פסיכולוגי של דיקנאט הסטודנטים.

לפרטים אודות הקרן לחצו כאן