כתב: ד”ר יניב ריינגוורץ, ראש המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה וראש השירות הכלכלי במכון ברוקדייל

כדי לאמוד יציבות פיננסית של מדינות, נהוג להסתכל על גובה החוב הציבורי ביחס לפעילות הכלכלית (משתנה שנקרא “יחס חוב/תוצר”). בישראל החוב הציבורי בסוף 2024 עמד על 69% מהתוצר המקומי הגולמי. אמנם זאת עלייה יחסית לסוף שנת 2023, אז עמד החוב על 61.3% מהתוצר. אולם, החוב הזה עדיין נמוך מהממוצע בקרב המדינות המפותחות (מדינות ה-OECD), שם עמד החוב על כ-77% (נכון לשנת 2022), עם תחזית להגעה ל-85% בשנת 2025. איתנות זו של הכלכלה הישראלית מרשימה במיוחד בהינתן המצב הביטחוני המורכב, והיא תוצאה של כשלושה עשורים של צמיחה יחסית יציבה (גם אם לא מהירה) בשילוב עם אחריות תקציבית של ממשלות ישראל לאורך תקופה זו.

במקביל ליציבות הפיננסית המרשימה של המגזר הציבורי, המשק הישראלי נמצא בשנים האחרונות בהאטה, או אפילו מיתון. למעשה, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה התוצר לנפש כמעט לא השתנה מאז שנת 2022. מצב כלכלי זה, בשילוב עם אי הוודאות הביטחונית והפוליטית, מחייב לדעתי המשך של מדיניות האחריות התקציבית.

אסטרטגיות מימון בזמן מלחמה
בהינתן הצרכים המרובים – הן הביטחוניים והן האזרחיים – אני סבור שיש מקום להישאר ברמת הוצאות ממשלתיות יחסית גבוהה, לפחות בטווח הקצר והבינוני. במקביל, בהינתן ההאטה של המשק, זה אינו זמן מוצלח לבצע העלאות מס אגרסיביות. להבנתי, הדרך למימון הוצאות המלחמה עוברת דרך שני מתווים עיקריים. הראשון הוא העלאה מתונה של רמת החוב הציבורי, תוך התכנסות לממוצע ה-OECD (אך בלי לחרוג ממנו) תוך כשלוש שנים. מתווה זה משמעותו גירעון ציבורי של כ-4% מהתוצר בשנת 2025, וגירעונות נוספים של כ-2% בשנים הבאות. מתווה מתון זה מחייב עלייה מסוימת בנטל המס, אותה יש לדעתי לבצע בעיקר דרך ביטול פטורים הקיימים במערכת המס – דוגמת הפטור ממע”מ על פירות וירקות (שמוביל להעלמות מס) וכן הפטור ממס הכנסה על הפרשה לקרנות נאמנות.

ההייטק הישראלי – אתגרים ופוטנציאל
חלק מההאטה הכלכלית שתיארתי התרחשה גם בענף ההיי-טק הישראלי. האטה זו החלה ככל הנראה כבר לפני מלחמת חרבות ברזל, עם תחילתה של הרפורמה המשפטית, שתוכננה לכלול שינויים במשטר. הציפיות לחקיקה של שינויים משטריים, שחלקן אכן התממש, הביאו לירידה בהשקעות בענף ההיי-טק וכן לעזיבה של עובדים. המלחמה שמלווה אותנו מה-7 באוקטובר 2023 הביאה לפגיעה נוספת בהיי-טק, בין היתר עקב גיוס המילואים הגדול שמלווה אותנו מאז. אך החששות לעמידות ההיי-טק לטווח הארוך אינם נובעים מהחשש הביטחוני, שמלווה אותנו במדינה מאז היווסדה (ועוד לפני). ויותר מכך, במידה והמלחמה תסייע לרגיעה בחזית הביטחונית הרי שזה יסייע גם לענף ההיי-טק. החששות למצבו של ענף ההיי-טק קשורים אם כך בעיקר לרפורמה המשטרית ולמצב הפוליטי בישראל, שעלולים להחיש את תהליך העזיבה של עובדים איכותיים, שהחל כאמור בתחילת שנת 2023.

תחזית הצמיחה הכלכלית
בהינתן ההאטה בפעילות הכלכלית שהחלה ב-2023, וכן המשך הלחימה באותה התקופה, נראה כי צמיחה כלכלית משמעותית תגיע רק לאחר התייצבות המצב הביטחוני בישראל, כלומר לא בזמן הקרוב. האפשרות לצמיחה מהירה בטווח הבינוני והארוך תלויה במידת השקט הביטחוני, במצב הפוליטי, וכן בגורמים גיאו-פוליטיים נוספים שמתהווים ממש עכשיו לנגד עינינו, כמו למשל העימות של ישראל מול איראן.

השווקים הפיננסיים בזמן משבר
למרות הלחימה העזה, השקל שומר על ערכו יחסית למטבעות אחרים, והוא נסחר כיום סביב 3.5 שקלים לכל דולר. גם הבורסה הישראלית שומרת על יציבות יחסית לאורך התקופה האחרונה, ובחלק מהתקופה אפילו הפגינה עליות נאות. כיצד זה מסתדר עם המצב הביטחוני? ובכן, כפי שראינו המגזר הציבורי בישראל שומר על יציבות, ואף שהתוצר לנפש לא צומח הרי שאין גם נסיגה כלכלית, למרות המלחמה. ביצועים סבירים אלו תומכים בשער השקל ובבורסה. וצריך גם לזכור שמצבן של החברות שנסחרות בבורסה בישראל מושפע במידה רבה מהעולם – אליו מייצאות חברות אלו – ולא רק מהמצב בתוך ישראל. ולסיום – מחירי המניות מושפעים במידה רבה מהציפיות של משקיעים לגבי העתיד. בהינתן ההצלחות האחרונות של ישראל בשדה הקרב, ציפיות אלו ככל הנראה השתפרו, מה שהוביל להתחזקות של חלק ממדדי המניות, ויכול גם להוביל להתחזקות עתידית שלהם.

לכתבות נוספות בנושא מבצע “עם כלביא”:
– גם אני הייתי שם: זכויות נפגעי מלחמה בעידן של חוסר ודאות
– מסע בזמן: תמונות מקלטים מן העבר מהארכיון של ספריית יונס וסוראיה נזריאן 
– כלים לחיזוק נפשי בעתות חירום של מרכז החוסן של אוניברסיטת חיפה 
– המערכה בין ישראל לאיראן: בין עוצמה צבאית, אתגרים פנימיים ושיח מדיני
– שינה בצל המלחמה: שינה כחלום רחוק