מחקר חדש מאוניברסיטת חיפה מצא כי רמות גבוהות של אמפתיה מגבירות את הסיכון לתסמיני פוסט-טראומה בקרב מטפלים שנחשפו לתיאורים קשים במסגרת טיפול בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר

מחקר חדש שנערך בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ופורסם בכתב העת Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy מצא כי 18% מהמטפלים בבריאות הנפש (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים) שטיפלו באנשים לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר הציגו תסמינים חמורים של פוסט-טראומה בעקבות התיאורים שנחשפו אליהם בטיפול.

הממצאים מראים כי רמות גבוהות של אמפתיה – ובעיקר דאגה אמפתית ונטייה להזדהות רגשית עמוקה עם מטופלים – מגבירות את הסיכון של המטפלים להיפגע נפשית בעקבות חשיפה לתוכן טראומטי. “אמפתיה היא כלי מרכזי בטיפול, אך במצבי חירום היא עלולה להפוך גם לגורם סיכון לבריאות המטפל”, אמרו ד”ר דנה שמאי-לשם ופרופ’ סימון שמאי-צורי, שהובילו את המחקר.

טיפול בנפגעי טראומה מהווה אתגר מקצועי ורגשי משמעותי עבור מטפלים בבריאות הנפש. חשיפה לתיאורים קשים של חוויות טראומטיות במסגרת טיפול עלולה להוביל להופעת תסמיני מצוקה נפשית אצל המטפלים עצמם, תופעה המכונה טראומה משנית. אירועים רחבי היקף, כמו מתקפת ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, מעלים עוד יותר את הסיכון לכך בשל העומס החריג במספר הנפגעים והיקף התכנים הטראומטיים שמובאים לטיפול.

במחקר הנוכחי ביקשו פרופ’ שמאי-צורי וד”ר שמאי-לשם מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, יחד עם הדוקטורנטית שיר פורת-בוטמן ופרופ’ עינת לוי-גיגי מאוניברסיטת בר-אילן, לבדוק האם אמפתיה – מרכיב חיוני ליצירת קשר טיפולי אפקטיבי – עלולה גם להוות גורם סיכון להופעת תסמיני פוסט-טראומה בקרב מטפלים שנחשפו לתכנים טראומטיים במסגרת עבודתם. המחקר נערך בין דצמבר 2023 לפברואר 2024, וכלל 73 מטפלים בבריאות הנפש בישראל, בהם פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים, שלא נחשפו ישירות לאירועי ה-7 באוקטובר. המשתתפים מילאו סדרת שאלונים שהעריכו את רמות החשיפה שלהם לתכנים טראומטיים במסגרת טיפול, את מידת האמפתיה האישית בארבעה מרכיבים (דאגה אמפתית, נטייה להזדהות רגשית עם דמויות, אימוץ נקודת מבט ומצוקה אישית), ואת עוצמת תסמיני הפוסט-טראומה שחוו. ניתוחים סטטיסטיים שימשו לבדיקת השפעת מרכיבי האמפתיה על הקשר בין חשיפה לתוכן טראומטי לבין הופעת תסמיני פוסט-טראומה.

מתוצאות המחקר עולה כי 18% מהמטפלים שהשתתפו במחקר הציגו תסמינים חמורים של פוסט-טראומה. נמצא כי רמות גבוהות של דאגה אמפתית ופנטזיה אמפתית – כלומר, נטייה להזדהות רגשית עמוקה עם מטופלים או עם דמויות – הגבירו את הקשר בין חשיפה לתוכן טראומטי לבין הופעת תסמיני פוסט-טראומה. לעומת זאת, מרכיבי אמפתיה אחרים, כמו אימוץ נקודת מבט של המטופל, לא נמצאו קשורים להחמרת הסיכון. “תוצאות המחקר שלנו מדגישות את הדילמה המורכבת שאיתה מתמודדים מטפלים: האמפתיה, החיונית להצלחת הטיפול, עלולה גם להעמיד את המטפל עצמו בסיכון נפשי, במיוחד בתקופות של מצבי חירום רחבי היקף”, סיכמו החוקרות.

על רקע התקופה הנוכחית בישראל, הממצאים מדגישים את הצורך בפיתוח תוכניות הכשרה והדרכה ייעודיות למטפלים, שיסייעו להם לווסת את התגובות הרגשיות ולהתמודד עם חשיפה חוזרת לתכנים טראומטיים, במיוחד בתקופות של מצבי חירום רחבי היקף. החוקרות מציעות כי תמיכה מקצועית מותאמת תסייע בשמירה על בריאות המטפלים ועל איכות הטיפול הניתן לנפגעי טראומה.

קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה במעריב