בין שיעורים למבחנים, בין ערבי משחקים לאזעקות, נרקמים במעונות האוניברסיטה חיים שלמים. לקראת יום המשפחה שיחול ב-28.2, ביקשנו להציץ אל מאחורי הקלעים של המשפחה הסטודנטיאלית – כזו שנוצרת בין מסדרונות המעונות, מבחנים ואינספור כוסות קפה משותפות. פגשנו סטודנטים שגרים במעונות וגם את אם הבית. בואו לשמוע מה יש להם להגיד.

“לגור במעונות זו חוויה שיוצרת מעין ‘משפחה שנייה'”, משתפת הסטודנטית אמל בתריס (23) מנצרת, שלומדת תואר שני באומנות וגרה במעונות. “במעונות יש חברים שגרים איתך, אוכלים איתך, ותומכים בך ביומיום. אלה יכולים להיות שותפים לחדר, חברים מהמסדרון או אנשים שהכרת במקרה והפכו לחלק בלתי נפרד מהשגרה שלך. בשבילי, משפחה היא חלק מהיום-יום, וכך גם הם. לאט לאט, הם הפכו מבני אדם שלא הכרתי קודם לאנשים שחשובים לי, שאכפת לי מהם—איך הם מרגישים, איך הולכים להם המבחנים, ולמה הם עצובים”.

על דבריה מסכימה גם סיל שוגן (23), שלומדת באוניברסיטה שירותי אנוש וסוציולוגיה ומגיעה מכפר כמא: “יש לי חברים קרובים שהפכו למשפחה לכל דבר – שותפות לדירה, חברים מהמעונות וגם הצוות שאני עובדת איתו כרכזת חברתית. אנחנו תומכים אחד בשני כמו משפחה”.

המעונות באוניברסיטת חיפה מציעים מגוון פתרונות דיור המותאמים לצרכים שונים של הסטודנטים והסגל האקדמי. מעונות האוניברסיטה מציעים 1,100 מיטות למגורים: 1,000 מיטות בקמפוס, 100 מיטות במעונות שקמה בשכונת רוממה, ודירת זוג ברחוב חניתה בנווה שאנן. המעונות מספקים סביבת מגורים נוחה הכוללת את כל הציוד והריהוט הנדרש.

“במעונות אני יוצרת משפחה שנייה”, אומרת טל דגנית ווגלניק ברקוביץ (26), סטודנטית לתואר ראשון בתולדות האמנות, במקור מפרדס חנה. “המשפחה כוללת את השותפות לדירה, ואת הצוות מס’ 1 של המעונות – צוות המזכירות וההנהלה האדיב, צוות האחזקה המסור, כל צוות האבטחה והביטחון שעובדים סביב השעון כל השנה. לא חסר אנשים טובים במעונות של אוניברסיטת חיפה. שלא לציין את הרכזים והרכזות החברתיות, וחב”ד, שדואגים שלא יהיה רגע דל ומשעמם, ומעשירים את החיים במעונות עם פעילויות חברתיות וחגיגות בחגים”, היא אומרת.

אליה מצטרף גם גזהין וורקה, סטודנט לסיעוד, שעלה מאתיופיה לפני חמש שנים. הוא מתאר גם את הרגעים שאחרי הלימודים: “אנחנו יושבים בערב בספסלים של המעונות לעתים קרובות וגם מזמינים לדירות אחד את השני לאכול ביחד, לנגן או ללמוד”.

במעונות ניתן למצוא גם דורות שגרים במעונות. “אני השישי במשפחתי שגר במעונות אוניברסיטת חיפה”, מספר טרודי טריף (27) במקור מכפר סמיע שבגליל, סטודנט לתואר שני במנהל עסקים התמחות אלכ״ר, שעוד שבוע מסיים את התואר. “המשפחה שלי ובמיוחד אבא החליטו שאחיות שלי יגורו במעונות, מאוד מחזיק מהמקום הזה בתור מקום בטוח, ונוח ומונגש לאוניברסיטה, ואפשר להגיד שיותר מעשר שנים ועד היום יש אחד מהמשפחה שלי שגר במעונות. וזה הפך להיות כמו בית שני בשבילנו”.

חמימות משפחתית

במקום בו מתרכזת אוכלוסייה מגוונת ורב-תרבותית, המורכבת מאנשים בעלי עדות ודתות רבות המגיעים מרחבי העולם, נדרש תפקיד אם הבית. חוה נאמני, שמתגוררת במעונות כבר 35 שנה (!), זמינה 24/7 לכל פנייה, בקשה, בעיה וקושי של הדיירים. “הדיירים רשאים לפנות אליי בכול שעות היממה ובכול ימות השבוע בין אם מדובר במצב רפואי, במצב נפשי, פציעה או מחלה ואני מגישה טיפול עזרה ראשונה עד להפעלת נוהל פינוי רפואי. בנוסף, הדיירים מגיעים אליי לשיחות אישיות ואינטימיות, לפתרון סכסוכים בין דיירים בדירות, בבקשה לעזרה בבעיות תחזוקה, בבקשה לחיפוש עבודה ועוד ועוד”.

אילו יוזמות או אירועים מיוחדים מתקיימים כדי לחזק את הקשרים בין הדיירים?
“במעונות קיים שירות סוציאלי אשר החל לפני כ-25 שנים, שירות שהחל כפרויקט ובהמשך הפך לשירות של פרקטיקנים מביה”ס לעבודה סוציאלית. דיירי המעונות פונים בכתב ו/או בטלפון אל העובד הסוציאלי של המעונות והוא משבץ אותם לטיפול/שיחות עם הפרקטיקנים למשך שנת הלימודים. שירות זה הוכח כמוצלח מאוד והדיירים מקבלים שנה של טיפול סוציאלי/רגשי/חברתי מוצלח”.

ספרי על רגעים מרגשים או מיוחדים שחוו הסטודנטים במעונות ויכולים להמחיש את תחושת המשפחתיות?

“רגעים מרגשים במעונות אותם חוו הדיירים, לצערי, הינה הירידה למקלטים בעת האזעקות במלחמת ‘חרבות ברזל’, כאשר בשעות הלילה המאוחרות, הדיירים לבושים בפיג’מה, עטופים בשמיכות, בקבוקי מים בידם, יחפים לפעמים, רצים במדרגות לתפוס מחסה ואני ביחד עמם, לראות את הדיירות הדתיות של העדה המוסלמית ביחד עם בנות יהודיות דתיות, ביחד עם בנים מחו”ל – תופסים מחסה במרחב מוגן ועוקבים במתח אחר הידיעות ביחד, כאשר אלו מרגיעים את אלו, תמונות אלו חזקות מאוד”.

בחזרה לסטודנטים, מה למדתם מהחיים במעונות?

בתריס: “החיים במעונות גרמו לי לשים לב לכל כך הרבה פעולות מלאות אהבה שלא הבחנתי בהן קודם. עכשיו, כשאני לבד, אני מבינה שהרבה דברים לא קרו מעצמם. למשל, המנה האהובה עליי שתמיד חיכתה לי או החימום שכבר היה דולק בחדר, כך שיכולתי פשוט להיכנס ולהרגיש בנוח. אלה מחוות קטנות ופשוטות, אבל הן היו מלאות באהבה. רק עכשיו אני באמת מבינה את זה, וההבנה הזו העמיקה עוד יותר את הקשר שלי עם המשפחה”.

שוגן: “אני משתדלת לדבר עם המשפחה כל יום, בין אם זה בשיחת טלפון קצרה או הודעות. ובסופי שבוע או חגים אני משתדלת לחזור הביתה. אני מרגישה שהקשר התבגר – אני מעריכה אותם יותר והם נותנים לי יותר מרחב ועצמאות”.

ולמה אתם הכי הכי מתגעגעים בבית?

“אני הכי מתגעגע לחום והאהבה הפיזית שאני מרגיש בבית. מתגעגע לישיבות כל ערב והאוכל ביחד. אנחנו משפחה מרובת ילדים ויש גם אחיינים, וזה דבר ששום מקום בעולם לא יכול לתפוס במקום”, אומר טריף. אליו מצטרפים גם שוגן שאומרת ש”אני תמיד מתגעגעת לאוכל בבית כי לא משנה כמה אני מנסה במעונות זה אף פעם לא יוצא טעים כמו של אמא”, ו-וורקה מתגעגע לטקס הקפה שעושים במשפחתו כמעט כל יום שכולם בבית וגם כמובן לאוכל האתיופי.

רוצים לשמוע עוד על המעונות שלנו? כל הפרטים כאן