תגלית נדירה בחקר האדם הפרהיסטורי:
העדות הראשונה בלבנט (ומהראשונות בעולם) לפולחן ציבורי במערות ולהתפתחותם של טקסים דתיים

מחקר פורץ דרך של האוניברסיטאות חיפה, תל אביב ובן גוריון בנגב: מתחם פולחני פרהיסטורי נדיר שנחשף במערת מנות בגליל המערבי מספק הצצה נדירה לעולמו הרוחני של האדם הפרהיסטורי ולהערכת החוקרים מהווה את העדות הראשונה באזור הלבנט (ומהראשונות בעולם) לקיומם של טקסים דתיים קהילתיים אצל קבוצות פרהיסטוריות של ציידים ולקטים. החוקרים מסבירים כי הממצא המרשים והייחודי – סלע חרוט בצורת שריון צב ותחום באופן טבעי על ידי זקיפים מרשימים– נמצא בעומקה של המערה ועל פי הערכות הוא כבן 35,000 שנה ומשויך לתקופה הפליאוליתית. 

 

התגלית העולמית נערכה בהובלת ד”ר עמרי ברזילי מבית הספר לארכיאולוגיה ולתרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה ורשות העתיקות, פרופ’ עפר מרדר מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופרופ’ ישראל הרשקוביץ מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב. המחקר פורסם בכתב העת היוקרתי PNAS. ד”ר ברזילי: “התגלית הנדירה מאפשרת הצצה אל תוך עולמם הרוחני של קבוצות הציידים הפליאוליתיים שחיו באזורנו לפני כ- 35 אלף שנה. הסלע החרוט הוצב בכוונה תחילה בתוך גומחה בחלק העמוק והחשוך ביותר של המערה. המיקום המיוחד, הרחק מאזור המגורים בפתח המערה, מעיד על כך שתפקד כמושא לפולחן. עיצוב שריון הצב על ידי חריטות על גבי אובייקט תלת-ממדי מרמז שפריט זה נועד לייצג טוטם או דמות מיתולוגית/רוחנית כלשהיא. ממצאים מסוג זה מוכרים במערות פרהיסטוריות במערב אירופה והיו בעלי חשיבות סמלית והיוו מוקד לפולחן ציבורי ופעילות קהילתית”.

מערת מנות נחפרת ביסודיות מאז 2010 על ידי רשות העתיקות, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בן גוריון. המערה מוכרת בעיקר בשל הנטיפים היפים שמעטרים את חלליה הפנימיים ובשל שרידים ארכיאולוגיים רבים ממספר תרבויות פרהיסטוריות מהתקופה הפליאוליתית העליונה והתיכונה. אחד הממצאים הידועים היא גולגולת של אדם מודרני בת 55 אלף שנה שהינה המאובן הקדום ביותר מחוץ ליבשת אפריקה של אדם מודרני.

במהלך החפירות הופתעו החוקרים לגלות שרידי אפר באחת הטבעות של זקיף שנמצא ליד הסלע החרוט שמאשרות את השימוש באש להארת החלל הפולחני, ככל הנראה על ידי לפידים. בדיקות אקוסטיות גילו שהמתחם ניחן באקוסטיקה טבעית מוגברת שיכלה להשרות חוויות קוליות לקהל רב בפעילויות משותפות כגון תפילה, שירה וריקוד. 

פרופ’ הרשקוביץ: “זהו גילוי חסר תקדים של  חלל מיוחד עם ציוד ‘אור קולי’ שבמרכזו הוצב אובייקט פולחני (צב) ולמעשה מהווה את העדות הראשונה לטקסים קהילתיים בלבנט. אין זה מפתיע שהציידים הפרהיסטוריים בחרו לקיים את הפולחן שלהם בחלל החשוך ביותר של מערת מנות, מכיוון שהחושך מחזיק בתכונה קדושה ונסתרת, הוא מסמל לידה מחדש והתחדשות. הקמתם של מרכזים פולחניים בפליאולית העליון הוא מרכיב מרכזי בהתפתחות ומיסוד הזהות הקולקטיבית, שלב הכרחי במעבר מקבוצות ציידים-לקטים קטנות ומבודדות הבנויות על קשרי דם בין הפרטים לחברות גדולות ומורכבות”.

החוקרים מסבירים כי הגיל הכרונולוגי של מתחם הטקסים במערת מנות תוארך ל- 37,000-35,000 שנים לפני זמננו –  פרק זמן המזוהה  עם הופעתה הפתאומית של התרבות האורניאקית, תרבות המוכרת מאירופה ומתאפיינת בעיצוב חפצים סימבוליים וציורי מערות. פרופ’ עפר מרדר מאוניברסיטת בן גוריון אמר: “בחפירותינו במערת מנות חשפנו בקדמת המערה שכבות ארכיאולוגיות עשירות בממצאים אורניאקיוים שכללו כלי צור, כלי עצם וקרן, וחרוזים מקונכיות”.

באולם קטן ונסתר צמוד מדרום למתחם הפולחני נתגלתה קרן שלמה של אייל עם סימני שימוש. “הקרניים שימשו כחומר גלם לעיצוב כלים למטרות שונות על ידי התרבויות מהתקופה הפליאוליתית העליונה באירופה, ובכלל זה התרבות האורניאקית בלבנט. מיקומה של קרן האייל באולם נסתר הצמוד למתחם הפולחני נראית קשורה לפעילויות הטקסיות במערה”, הסביר ד”ר ברזילי.

החריטות הגיאומטריות שנמצאו על הסלע דמוי שריון הצב נסרקו במיקרוסקופ קונפוקאלי ייחודי המאפשר לצפות בחתכים אופקיים דקים ביותר. “זיהינו שריטות מיקרו-לינאריות עדינות בתוך חלק מהחריצים דבר המאשר ללא ספק שהחריטות הנם מעשה ידיים אנושיות. החריטות הללו הם עדות לכשרים האומנותיים  של אבותינו ולקשר העמוק שלהם לטקסיות ולסמלים”, אמרה פרופ’ רחל שריג מהמעבדה לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב שביצעה את הסריקות.

עוד ביצעו החוקרים מיפוי צילומי תלת-ממדי של המערה. “מצאנו כי נעשתה הפרדה ברורה בין המתחם הפולחני לבין אזורי הפעילות הרגילה (היומית) בקדמת המערה. עובדה זו, מחזקת את ההשערה בדבר חשיבותו של המתחם והצורך בבידולו מהמתחם שבו נעשתה פעילות יום-יומית”, אמר אלכסנדר ויגמן מרשות העתיקות.

החוקרים מסכמים כי גילוי המתחם הפולחני במערת מנות שופך אור חדש על החיים הרוחניים של התקופה הפליאוליתית העליונה בלבנט. “המחקר הנוכחי מעשיר את ידיעתנו בכל הנוגע לאדם הפרהיסטורי, עולם הסמלים שלו ואופי הפולחן שחיברו יחדיו את הקהילות הקדמוניות. זיהוי טקסים קהילתיים בעידן הפליאוליתי מהווה פריצת דרך בהבנתנו את החברה האנושית ומציעה יותר מאשר הצצה לפעילויות פולחניות  עתיקות. המחקר חושף את התפקיד המרכזי  של פולחן וסמלים בגיבוש הזהות הקולקטיבית ובחיזוק קשרים חברתיים”.